"נעשיתי גולה. הקרקע נשמטה מתחת למבנה שהקימותי על עצמי בתור משורר הונגרי." בֵּלָה בָּלָז'
(Balázs Béla) הוא שניסח שורות אלו לאחר שעזב את ברלין ב-1930 והשתקע במוסקבה, אבל כוחן יפה לכל מי שעזבו את מולדתם ואת סביבתם הרוחנית והתרבותית מסיבות פוליטיות. רבים מן הגולים היהודים המשיכו בשנות גלותם בפעילותם היצירתית שהחלו בה בהונגריה, וכיום אנו רואים ברבים מהם את מעצבי התרבות ההונגרית החדשה לאחר מלחמת העולם הראשונה. לא מעט מהם אף זכו למוניטין ברחבי תבל. הסופרים בֵּלָה בָּלָז' ולָיוֹש בּירוֹ
,(Biró Lajos) האמנים-האדריכלים לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג'
(Moholy-Nagy László) ומַרצֶל בּרוֹיֶר
,(Breuer Marcell) הפיזיקאי לֶאוֹ סילַרד
,(Szilárd Leó) הפסיכו-אנליטיקאית אֶדיט גֶ'מרֶאִי
(Gyömrői Edit) ובמאי הקולנוע שַנדוֹר קוֹרדָה
(Korda Sándor) זכו לראות בגלות בפריחתה השנייה של הקריירה שלהם.
רבים מאוד מן הגולים היהודים מהונגריה עזבו את המדינה לאחר התמוטטות הרפובליקה הסובייטית, ושמו את פעמיהם לווינה. לרובם היה ברור לחלוטין שבגלל מוצאם היהודי והלך מחשבתם השמאלני-המתקדם הם יהיו הנפגעים הראשונים בטיהורים הפוליטיים של הימין והימין הקיצוני. העילית השמרנית והלאומנית שעלתה לשלטון נקטה מדעת מדיניות אנטישמית – ההפליה באה לידי ביטוי בחקיקת הנוּמֶרוּס קלאוּסוּס בשנת 1920 (שהגביל את שיעור היהודים הלומדים באוניברסיטאות לשישה אחוזים) – בין היתר משום שהאשימו את היהודים בשל הסכם טריאנון (בעקבות ההסכם איבדה הונגריה יותר משני שלישים משטחה לטובת שכנותיה החדשות) ובשל המאורעות שהתחוללו תחת השלטון הקומוניסטי בימי הרפובליקה הסובייטית.
הבריחה התאפשרה בשבועות הראשונים באמצעות תעודות מזויפות ובדרכים לא חוקיות.
יוֹזֶ'ף לֶנגֶ'ל (Lengyel József), Bécsi portyák (שוטטות בווינה), 1970
"תכניתנו הייתה לעלות לחשמלית פּוֹז'וֹני-וינה בתחנת דויטש-אלטֶנבּוּרג. ואכן זה מה שקרה – אלא שלגמרי לא כפי שתוכנן... משום שנתפסנו בגבול והמשכנו את הנסיעה בליווי ז'נדרמים אוסטרים ומפקדת המשטרה היא שדאגה לאכסניה בעבורנו [...] ושוב בליווי של ז'נדרמים הסיעו אותנו לקַרלשטיין-על-הטָיָה [...] אחר כך באתי שוב לווינה, אבל זה כבר היה באביב 1920. [...] מפקד המשטרה מר פּרֶסֶר היה מסרב כל פעם להאריך את אשרת השהייה הזמנית (אם איני טועה תוקפה היה לשלושה חודשים): בקשיחות, בנעימה חמורה, כמי שאינו מוכן לקבל שוחד. אחר כך היה הגולה פונה אל עורך דין מסוים [...]. עורך הדין הזה היה מצליח תמיד, בלי יוצא מן הכלל, להשיג הארכה של תוקף אשרת השהייה. הצד הפיננסי של המבצע – לפי זיכרוני – טופל בידי יֶנֶה לַנדלֶר (Landler Jenő) ששילם שכר טרחה חודשי קבוע למשפטן המעולה, שהיה למיטב ידיעתנו, גיסו של מפקד המשטרה חמור הסבר."
נתיבי העזיבה של הגולים היו שונים. מסלול אחד הוביל למערב – דרך וינה או פּראג; והאחר – למזרח, למוסקבה, דרך טרנסילבניה או ישירות למוסקבה. לא מעטים – למשל אשתו הראשונה של בֵּלָה בָּלָז', אֶדיט הָיוֹש
(Hajós Edit) – הגיעו למערב אירופה דרך יוגוסלוויה ואיטליה. וינה הייתה תחנה ראשונה לא רק בגלל הקרבה והלשון הגרמנית, אלא משום שהממשלה האוסטרית הסוציאל-דמוקרטית קלטה מספר רב מאוד של פליטים פוליטיים. רבים השתקעו בווינה, ואילו אחרים ראו בעיר זו תחנת ביניים בלבד והמשיכו את דרכם לכיוון ברלין ובידיהם תעודות מזויפות, או הגיעו לשם בדרך בלתי לגלית, כמו לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג'.
גלי היציאה לגלות לא הוגבלו לתקופה הסמוכה לנפילת הרפובליקה הסובייטית. בין שתי מלחמות העולם היו כמה תקופות של יציאה לגלות מהונגריה, למן המחצית השנייה של שנות העשרים, כשהמניע ליציאה היה כלכלי מובהק.
עם נפילת הרפובליקה הסובייטית ב-1919–1920 עזבו את המדינה מי שהשתתפו באופן פעיל במהפכות או תמכו בהן, והיו עכשיו פליטים פוליטיים. עמם נמנו אמנים רבים ובולטים, כמו לָיוֹש טיהַניִי
,(Tihanyi Lajos) רוברט בֶּרֵני
,(Berény Róbert) מיהָאי בּירוֹ
(Biró Mihály); הסופרים לָיוֹש בַּרטָה
,(Barta Lajos) בֵּלָה בָּלָז', אַנדוֹר גַבּוֹר
,(Gábor Andor) לָיוֹש בּירוֹ; חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית או הקומוניסטית, חיילי הצבא האדום, פועלים ואנשי רוח.
ב-1920, לאחר חקיקת חוק הנוּמֶרוּס קלאוּסוּס, שמו את פעמיהם אלפי סטודנטים יהודים ואינטלקטואלים צעירים בעיקר אל האוניברסיטאות במערב אירופה.
אסתר גָנטנֶר
תרגמה מהונגרית: עליזה מרמלשטיין