מאמצע המאה ה-19 החל תהליך התבוללות בקרב יהדות הונגריה והפך למאפיין המרכזי של יהדות זו. היהודים השתלבו בלאומיות ההונגרית, התערו בשפתה ובתרבותה והיו לחלק אינטגרלי מתהליך המודרניזציה ומהכלכלה הקפיטליסטית שהתפתחה במדינה. המדינה העניקה להם שוויון זכויות, והם ברובם הצטרפו לזרם המתקן ביהדות – הזרם הניאולוגי – והיו לפטריוטים הונגרים בני הדת היהודית.
על בסיס תפיסת עולם זו שללה הנהגת היהדות הניאולוגית את הרעיון הציוני. תודעתם הלאומית ההונגרית עמדה כחומה בצורה בפני רעיון הלאומיות היהודית. לפיכך זכה הקונגרס הציוני הראשון, שנערך באוגוסט 1897, לתגובה צוננת ולהפגנת אדישות מצד הניאולוגים. המאורע עמד בניגוד לשאיפותיהם – שימור הדת והתבוללות באומה ההונגרית. כמו כן השפיע על עמדתם החשש שהציונות תסכן את מעמדם בהונגריה עד כדי הפיכתם למיעוט לאומי.
גישתם זו לא נותרה בדלת אמות, אלא מצאה ביטוי פומבי מוחצן. לאחר הקונגרס הציוני הראשון פורסם מאמר בביטאון הניאולוגי
Egyenlőség נגד הציונות.
אדולף זילבֶּרשטֶיין (Silberstein Adolf),
Mennyiben lehetünk mi cionisták (במה אנו יכולים להיות ציונים), 1897
"קוראינו יודעים היטב שעיתוננו איננו משתתף בעמדת המוצא, במטרות ובדרכי הביצוע של הציונות. אנו נוקטים עמדה שונה לחלוטין, עמדה שבה נתמיד כל עוד פועם בלבנו לב הונגרי. להונגרי אין מולדת פרט לנוף שבין ארבעת הנהרות [הונגריה], ולא ניתן כלל לדמיין טוב ויפה מזה עלי אדמות. לנו יש מולדת שאנו אוהבים בלב ונפש, ולכן לקרוע אותנו מכאן אי-אפשר."
כך גם הרב של הקהילה הניאולוגית בפֶּשט, שָמואל קוֹן
,(Kohn Sámuel) טען שהציונות הפוליטית השואפת להקים בארץ-ישראל מדינה יהודית חדשה היא שיגעון שיש בו סכנה, והוסיף: "התנועה הציונית שמטרתה להפוך את היהודים מכת דתית לאומה לא תזכה בהונגריה להצלחה לעולם. יהודי הונגריה הם הונגרים בני הדת היהודית, ואינם מכירים בלאומיות יהודית. הכול מסכימים לכך, ניאולוגים ואורתודוקסים כאחד."
ההנהגה הניאולוגית לא רק שהתבטאה נגד הציונות, אלא גם חיבלה בניסיונות התנועה הציונית להשיג מעמד חוקי במדינה. היא הפעילה את השפעתה על השלטונות ולאורך שנים מנעה את אישור תקנון ההסתדרות הציונית. רק בשנת 1927 הושג האישור, לאחר שהציונים הצליחו לעקוף את ההשפעה הניאולוגית על משרד הפנים. בשל מגבלת הלגליות, התאפשרה פעילות התנועה הציונית במהלך השנים רק הודות להצגתה ברבים כתנועה חברתית ולא כאגודה רשמית.
בקרב האורתודוקסים היו שאימצו את הציונות בשלב הראשון. הם התייחסו באופן חיובי לקונגרס הציוני וליישוב ארץ-ישראל כפתרון חלופי להתבוללות – הפתרון של הניאולוגים לבעיית היהודים. אולם בשנת 1904 שינו את עמדתם, ולראיה פורסם איסור רבני על קשר כלשהו עם הציונות בשל היותה תנועת כפירה.
ישעיה זילבערשטיין ,(Silberstein Jesaja) רב הקהילה האורתודוקסית בעיר ואץ (Vác), קול קורא נגד הציונות, 1904
"הן עד כה הייתה מדינתנו נקייה וזכה מספחת תנועה הציונית. אולם כעת למשמע אוזן דאבה נפשות כל יראי השם וחושבי שמו. כי המשולחת הזאת תפרוש מוטות כנפיה גם עד כאן [...] וניכר לעין כל רואה כי עיקר איכותה ומהותה של תנועה הציונית אינה כ"א [כי אם] תנועה קולטורית אשר על אדני המינות וכפירות יסודתה, ומגמתה להשקות את עדר צאן קדושים מים המאוררים מבורות נשברין אשר חצבו להם בשיטת ההשכלה הנכזבת."
עמדה זו וההאשמה בפעולה לקירוב הגאולה ולביאת המשיח התקבלו בקרב חלקים גדולים של היהדות האורתודוקסית, למעט תנועת המזרחי, והרבנים ההונגרים הכריזו בבתי הכנסת על התנגדותם החריפה לרעיון של הקמת מדינה יהודית. זירת הפעילות הציונית עברה לאוניברסיטאות, ובשנים שלאחר מכן הפכה אגודת הסטודנטים הציונים למרכז הכובד של התנועה הציונית.
עדינה שטרן