מסתיו 1919 עד קיץ 1921

לאחר התפטרות הממשלה הבולשביקית בקיץ 1919 החלה בהונגריה תקופה של אי-יציבות פוליטית. כבר במהלך חודשי השלטון הקומוניסטי התארגנו קבוצות אנטי-מהפכניות והחלו בפעולות טרור שכונו הטרור הלבן. הצבא הלאומי בראשות האדמירל מיקלוֹש הוֹרטי (Horthy Miklós) פרע בכל מי שנחשד בקומוניזם, ובעיקר ביהודים, שנחשבו לכאלה. כאשר נכנס הוֹרטי בראש צבאו לבודפשט, ליהודים היו סיבות טובות לחשוש.

בשל חששות אלה יצאה אליו עוד קודם לכן משלחת של מנהיגים יהודים לשיוֹפוֹק (Siófok). מטרתם הייתה לבקש ממנו שירסן את ההתפרצויות האנטישמיות ושיבטיח יחס הוגן של הצבא הלאומי ליהודי בודפשט. הוֹרטי מצדו האשים את יהודי העיר בהתארגנות נגד כניסת הצבא. לשם כך, טען, אף חולק נשק לחברי מכביאה. במשלחת השתתף יוֹזֶ'ף פָּטָאִי ,(Patai József) ממייסדי מכביאה, שהסביר את מטרות אגודת הסטודנטים והדגיש שאין כל סיבה לייחס לה כוונות התקפיות, שהגדודים הציוניים פורקו עוד בטרם עליית הקומוניסטים לשלטון, ושהאגודה נמצאת במצב של התפוררות. אך למעשה זו לא הייתה האמת כולה. בתקופת הטרור הלבן חברי מכביאה ארגנו יחד עם חברי מועדון הספורט היהודי הגנה עצמית מפני פורעים שהשתוללו בבודפשט, אם כי הגנה זו לא צלחה.

בסופו של דבר עם עליית העוצר הוֹרטי לשלטון מותנו ההתפרצויות האלימות כלפי היהודים, אך השלטון הימני השמרני חוקק את החוק האנטי-יהודי הראשון באירופה: בספטמבר 1920 עבר חוק נוּמֶרוּס קלאוּסוּס, שהגביל את מספר הסטודנטים היהודים באוניברסיטאות לשיעורם באוכלוסייה – שישה אחוזים. החוק התקבל בלחץ הסטודנטים על רקע איבה ציבורית לאינטלקטואלים יהודים וטענות על השפעתם המזיקה על חיי הרוח ועל האומה. משמעות החוק מבחינת המכביאה הייתה צמצום מספרם של המצטרפים הפוטנציאליים לאגודה.

אמנם לקראת שנת 1918 אורגן כנס ציוני ארצי, ורוח ציונית חדשה נשבה, אך לאור תהפוכות העתים היה מצב התנועה הציונית בסתיו 1919 בכי רע, והיא שותקה לחלוטין. לאחר קביעת הגבולות החדשים בעקבות מלחמת העולם נמצאו שני שלישים מפעיליה מחוץ לגבולות הונגריה. התנועה סבלה בשנים אלה מהתנכלות השלטונות ומהתקפות חריפות מצד הממסד הניאולוגי, בכלל זה המשך התנגדותם ללגליזציה של הציונות. נאסרה פעילותה של אגודת מכביאה במתכונתה הישנה, וחבריה החלו לפעול תחת השם עזרה ועסקו בסיוע לסטודנטים יהודים עניים.

אף על פי שהשלטונות התנכלו לציונות, בקיץ שנת 1920 הותר לשלושה מנהיגים ציונים – ארמין בנימין בֶּרֶגי, ניסן קאהן ומוֹר משה ביסֶליכֶס – להשתתף בוועידת לונדון, הכינוס העולמי הראשון של התנועה הציונית אחרי מלחמת העולם הראשונה, וזאת בשל החשיבות שייחסה ממשלת הונגריה לדעת הקהל המערבית. אבל אישור זה לא סימן שיפור במצב הציונות בהונגריה. בהיעדר רישיון נשללה כל אפשרות לפעולה פומבית, והתנועה התקיימה בחוגים פרטיים בלבד. קיום כנס שתוכנן לאוגוסט נאסר על ידי המשטרה; הצנזורה לא התירה התכתבות עם הפרובינציות; המשטרה פעלה נגד הציונות בעקביות וערכה בבתי הפעילים חיפושים ומעצרים; וכן אסרו על איסוף כספים. הייתה זו תקופה של שפל עמוק לציונות.

למרות זאת המשרדים לא נסגרו, בבודפשט הוקמו ועדים אזוריים, ביסֶליכֶס ייסד וניהל החל בספטמבר 1920 את המשרד הארצישראלי בבודפשט לענייני עלייה והתיישבות, ובהמשך הפך בֶּרֶגי למנהלו (1921– 1935). ביוני 1921 התירה המשטרה לציונים לקיים כנס ארצי של פעילים בבודפשט, הראשון מאז 1918, אך הכנס היה סגור ומוגבל להשתתפות צירים בלבד. החלה פעילות לשיקום התנועה, שרוכזה בידי מספר קטן של מנהיגים בוגרי המכביאה. העיתון Zsidó Szemle יצא לאור אך היה איסור על תעמולה בתכניו, והוא נבדק על ידי הצנזורה.

פעילות שטח התאפשרה רק בקבוצות קטנות ומבלי לעורר תשומת לב: פעילויות תרבות, לימוד הלשון העברית וספרותה, לימודי יהדות ופילוסופיה יהודית. היקף מכירת השקלים הצטמצם, ונרשמה תרומה דלה לקרן הקיימת, מאחר שכאמור לא ניתן אישור לאיסוף כספים. היה זה הרקע לשינוי מהותי שהתרחש בציונות ההונגרית – התארגנות ציונים לעלייה לארץ ישראל.

עדינה שטרן