הצילום ההונגרי

הצילום ההונגרי מראשית המאה העשרים ועד 1945 מאופיין במובהק בצלמים ממוצא יהודי. ואין תמה בדבר, שכן הצילום הוא המצאה של הבורגנות – המעמד שאליו השתייכו היהודים – והוא גם מקצוע בורגני. יתר על כן, מלאכת הצילום עצמה מרגשת ומעניקה כר נרחב ליצירתיות. לא ייפלא אפוא שהיהודים, שאימצו כל דבר חדשני הכרוך ביצירתיות, נמשכו אליה.

במשך כחמישים שנה, למן סוף המאה התשע-עשרה–ראשית המאה העשרים ואילך, נהנה הצלם – שנחשב לבעל מלאכה מכובד – מהיעדר מוחלט של מסגרות מקצועיות מגבילות. אמנם הצלמים צילמו דיוקנאות לפי הזמנה, אבל באטליֶה שלהם הם עסקו גם בצילום אמנותי, תיעדו את חיי היום-יום ואת תמונות הרחוב, ומפעם בפעם אף לקחו חלק באירועים החשובים ביותר בתור צלמי עיתונות. מדובר באמנים כמו אָלָדָר סֵקֶי ,(Székely Aladár) דרך דֵנֶש רוֹנָאִי (Rónai Dénes) ועד מוֹר אֶרדֵיִי (Erdélyi Mór). מי שנתן ביטוי בולט ביותר למצב זה בפעילותו הרב-תחומית היה, מן הסתם, יוֹזֶ'ף פֵּצ'י (Pécsi József) שהיה צלם משכמו ומעלה ומן המצטיינים שבצלמים במחצית הראשונה של המאה. הוא תפעל אטליֶה משגשג והציג את תמונותיו האמנותיות בתערוכות סדירות, ואף נמנה עם מורי הדרך של צילומי הפרסום. הוא ייסד את ההכשרה המקצועית, בצד פועלו התיאורטי, ואף שימש בתור מורה. אילו עזב את הונגריה, אין ספק שהיה זוכה בתהילת עולם. ברם, גורלו היה רדיפות וחיים במחבוא, ולאחר המלחמה – הידרדרות כלכלית, ובסופו של דבר גם הזנחה ושכחה.



עוד בשנות העשרים ובשנים שקדמו להן נמנו עם הצלמים היהודים אמניות רבות למדי, וזו לא הייתה יד המקרה. בעיני נשים מוכשרות רבות שהופלו לרעה מבחינות אחדות, דווקא מקצוע זה נראה מושך במיוחד, מכיוון שהוא הבטיח להן שוויון זכויות. בתקופת הנוּמֶרוּס קלאוּזוּס היה הצילום כמעט הסיכוי היחיד לרבות מהן. והנה שמות אחדים מתוך הגלריה המרשימה: יוּצי לָאוּבּ ,(Laub Juci) מַרטָה אָצֵל ,(Aczél Márta) קָטָה קלמן ,(Kálmán Kata) מָריאָן רֶיזמָן ,(Reismann Marian) אֶלָה וֶלֶס ,(Wellesz Ella) אֵוָה בֶּשניֶה ,(Besnyő Éva) יוּטקָה מיקלוֹש ,(Miklós Jutka) אֶרז'י לנדאו ,(Landau Erzsi Ergy) רוֹז'י קלֶין (Klein Rózsi).


רבים מן הצלמים למדו או עבדו (או למדו ועבדו) במערב אירופה עוד בעשורים הראשונים של המאה העשרים – למשל אנגֶ'לוֹ ,(Angelo) ששמו המקורי פּאל פוּנק (Funk Pál) או אָלָדָר סֵקֶי. היו שעזבו את הונגריה עזיבה סופית, ורבים מהם, מאֵוָה בֶּשניֶה ועד רוֹזִ'י קלֶין, אף זכו לתהילה. גם אחרי 1945 הצלמות הבוגרות והצעירות הן שהובילו בתחום הצילום ההונגרי: החל באֶרזֵ'בֶּט צינֶר ,(Zinner Erzsébet) דרך אירֵן אָץ' (Ács Irén) וכלה באֵוָה קֶלֶטי (Keleti Éva) – ואלו רק אחדות מהן.


בתקופה שבין שתי מלחמות העולם נטלו רבים מן הצלמים היהודים חלק בחיי הרוח הפרוגרסיביים והתרועעו עם אמנים וסופרים בעלי דעות מתקדמות. האטליֶה של אולגה מָטֵה (Máté Olga) – שבשלב מאוחר יותר הועבר לידי פֶרֶנץ האר (Haár Ferenc) ולאחר מכן למָריאָן רֶיזמָן – שימש מקום מפגש של חוג יום ראשון בראשית המאה. קָטָה קלמן ובעלה האמן-התיאורטיקן איוָן הֶוֶשי (Hevesy Iván) הכירו זה את זה בסטודיו לאמנות התנועה של אליז מָדזָ'ר (Madzsar Alice) בין שתי מלחמות העולם.


הצילום הסוציוגרפי (social documentary photography) היה בבחינת מגמה בולטת בתחום הצילום ההונגרי בתקופה שבין שתי המלחמות. לעומת הפיקטוריאליזם (pictorialism) המלאכותי, שבשנות העשרים כבר אבד עליו כלח, שחט הצילום הסוציוגרפי פרות קדושות לא רק בבחירת הנושאים, אלא גם בהשפעה שהשפיע על עיצוב תוכנו של האוונגרד האמנותי של התקופה על ידי התחברותו אליו. הצילום הסוציוגרפי – שנקשר בעבותות אל עולמם של הסופרים השמאלנים העממיים וכן אל זרם הפרוגרסיה בביטויו הפוליטי בהונגריה ובעולם כולו – היה מעיקרו יציר כפיהם של הצלמים היהודים בהונגריה: של יוצרים שהשתייכו לחוגים סגורים יותר או פחות, וכן של יוצרים עצמאיים – למשל קָרוֹי אֶשֶר (Escher Károly). נוסף לחברים בחוג מוּנקָה בהנהגתו של לָיוֹש קָשָק (KassákLajos) – טיבּוֹר בָּש ,(Bass Tibor) טֶרֵז בֶּרגמָן ,(Bergmann Teréz) לאסלוֹ בּרוּק ,(Bruck László) שַנדוֹר גֶנצי-פריהוֹף ,(Gönci-Frühof Sándor) פֶרֶנץ האר, לָיוֹש לֶנגֶ'ל ,(Lengyel Lajos) אנה שמיט ,(Schmidt Anna) לָיוֹש טָבָּק (Tabák Lajos). עם צלמים אלו נמנו גם צלמים שהיו קשורים לתנועת שָרלוֹ – בעיקר צלמים מצפון הונגריה, בין היתר אירֵן בּליה (Blüh Irén) או אַרפָּד סֵלפּאל (Szélpál Árpád) הרב-גוני. כן אפשר למנות את קבוצת האנשים שהתאספה סביב המכללה לאמנות של צעירי סֶגֶד תחת חסותו של ג'וּלָה אוֹרטוּטָאִי (Ortutay Gyula) – יוּדיט קָרָס ,(Kárász Judit) קלרה לַנגֶר ,(Langer Klára) קָטָה שוּגָר (Sugár Kata) או מיקלוֹש מילֶר ,(Müller Miklós) יליד אוֹרוֹשהָזָה ,(Orosháza) שהשתקע בספרד, לאחר תלאות רבות שעבר במשך עשרות שנים, ועשה שם קריירה – אלה היו הנפשות הפועלות שכתבו את הפרק החשוב הזה בתולדות הצילום ההונגרי.


רבים מצלמי הצילום הסוציוגרפי התמידו בטיפוח קשריהם הבינלאומיים, וצילומיהם התפרסמו בעיתוני השמאל במערב. ג'ון הרטפילד, שצלם העיתונות המהולל, יָנוֹש רֶיזמָן (Reismann János) (אחיה של מָריאָן) היה האסיסטנט שלו לזמן-מה, השתמש בתמונותיה של אירֵן בּליה לצורך הרכבת המונטאז'ים המפורסמים שלו.



מקובל לעמת את הצילום הסוציוגרפי עם המגמה המכונה סגנון הונגרי, שרווחה בראש ובראשונה אצל אמנים חובבים – אף כי לא רק אצלם. מבחינת הצילום, עלתה גם מגמה זו על הפיקטוריאליזם. הצלמים שאפו להישגים אמנותיים אך ורק באמצעות כלים פוטוגרפיים, בייחוד בשימוש וירטואוזי באור. הדפסת צילומים מבריקים כראי, קומפוזיציות מושלמות, שימוש מרובה באור אחורי ובאפקט של ריכוך, וכן היופי במובנו הפשוט והיומיומי – אלו היו מאפייני המגמה בדרכה אל המטרה האמנותית. נושאים חביבים היו החיים האידיליים העממיים וכן האדרת הנוף ההונגרי. בשל ההקפדה על הפרטים הטכניים והגישה האמנותית ובשל בחירת הנושאים, הייתה מגמה זו – שעד 1945 זכתה להצלחה גדולה גם מחוץ להונגריה – מקובלת ביותר על השלטון, ואת עקבותיה אפשר למצוא בצילום ההונגרי גם עשרות שנים אחרי מלחמת העולם השנייה בעבודותיהם של הצלם היהודי אֶרנֶה וָדָש (Vadas Ernő) והצלם הלא יהודי יֶנֶה דוּלוֹביץ' (Dulovits Jenő).


בתולדות הצילום ההונגרי במאה העשרים אפשר למצוא – מלבד שירות הצילום שניתן באטליֶה, הסגנון ההונגרי והצילום הסוציוגרפי – גם צלמים יהודים כישרוניים רבים שפעלו בתחום הרפורטאז'ה. צילומיו של אנגֶ'לוֹ – שהיה בעל אטליֶה משגשג במשך שנים רבות ושנשאר בהונגריה לאחר שעשה כמה גיחות לארצות נכר – התפרסמו על דפי כתב העת הפופולרי Színházi Élet. כן התפרסמו גם עבודותיו של יָנוֹש גֶ'נֶש ,(Gyenes János Juan) שעלה לגדולה לאחר מלחמת האזרחים בספרד, ולאחר מכן זכה למעמד של צלם-כוכב בכתבי עת גרמניים ואמריקניים וסייע גם לקריירה של מַרטוֹן מוּנקָצ'י (Munkácsi Márton).

רשימת הצלמים היהודים מהונגריה שקנו להם מוניטין ארוכה ומרשימה. כל אחד ואחד מצלמים אלו נדחק אל מחוץ להונגריה בזמן שלטונו של מיקלוֹש הוֹרטי (Horthy Miklós) באילוץ גלוי או סמוי. עם הסיבות לעזיבה אפשר למנות את האנטישמיות הגוברת והולכת, את צמצום מספר היהודים שהורשו לקנות השכלה, את הפלייתם בגין הזדהותם עם השמאל וכן את הגישות הקרתניות שרווחו בחיי התרבות והתקשורת בהונגריה. לאמנים הכישרוניים, הצעירים והצעירים פחות, שרובם היו בני משפחות מן המעמד הבורגני (ובעיקר הזעיר-בורגני), ושהיו אפוליטיים או בעלי דעות שמאלניות, התגלתה הונגריה של שנות העשרים יותר ויותר כבית סוהר מאיים. תקופת ההתגבשות הריאקציונית ההונגרית, הפטריוטיות הלאומנית והלוחמנית, וכן צרות האופק האינטלקטואלית, לא טמנו בחובן בשורות טובות ליהודים. בניגוד לבודפשט, לברלין, לפריז, ולאחר מכן גם לניו יורק, שבהן ניתן סיכוי לכל מי ששאפו להיות מן הבכירים בתחומם. סוכנויות הצילום המשגשגות שם תרו אחר צלמים. בסוכנות Dephot בברלין ובמערכת העיתונים הגרמניים זכו הצלמים שעזבו את הונגריה להזדמנות, החל במַרטוֹן מוּנקָצ'י וכלה ברוברט קאפּה.


למן שנות העשרים הייתה ברלין – כמו גרמניה כולה – היעד הנכסף בעיני הצלמים היהודים מהונגריה: העיתונות ברמה גבוהה שאפיינה אותה, סוכנויות הצילום, חיי התרבות התוססים, והעובדה שרבים מאוד מן הצלמים היהודים ההונגרים ידעו את הלשון הגרמנית – כל אלה דרבנו רבים לנסות ולבסס את מקור פרנסתם ואת הקריירה האמנותית שלהם בחוג התרבות הגרמנית המוכרת. עם הצלמים הבולטים שבחרו בכיוון זה נמנו קֶרטֵס, קאפּה, מוֹהוֹלי-נאג' ומוּנקָצ'י. עליית הנאציזם לשלטון פיזרה את הקהילה ההונגרית שם. רוב הגולים תכננו לנסוע לפריז, אבל היו בהם שבחרו כבר אז בלונדון ואפילו בארצות הברית כיעד הגירה. ב-1938 התמנה שטֶפָן לוֹרָנט, ששמו המקורי אישטוָן לוֹרָנט (Lóránt István) לעורך Picture Post הלונדוני; ויש מי שטוען שהוא היה אבי הכתבה המצולמת הקלסית.


באותה העת ייסד בלונדון אַנדוֹר קרַסנָה-קראוס ,(Kraszna-Krausz Andor) הצלם יליד סוֹמבַּטהֶי ,(Szombathely) את אחד מבתי ההוצאה לאור של ספרי צילום החשובים ביותר – Focal Press. עד לפלישתה של גרמניה לצרפת הייתה פריז למרכז של מהגרים מהונגריה. פה התפתח קֶרטֵס לאמן ידוע, וגם הקריירה של קאפּה התחילה כאן. ידידו ושותפו של מיקלוֹש מילֶר, לוּסיֶן אֶרוֵה (Lucien Hervé) או בשמו ההונגרי, לאסלוֹ אֶלקָן ,(Elkán László) שהתפרסם לימים בתור אמן צרפתי ומורה דרך בתחום הצילום האדריכלי ואף היה בשורות המחתרת הצרפתית. כאן נוסדה ב-1933 סוכנות Rapho האגדית ביזמתו של שרל רָדוֹ ,(Charles Rado) יליד קישוָרדָה (Kisvárda). עם החברים בסוכנות זו נמנו בּרָשָאִי, נוֹרָה דִימָא ,(Nora Dumas) אֶרז'י לנדאו ואילָה, הלוא היא קָמילָה קוֹפלֶר ,(Ylla, Kamilla Koffler) שאחד מהוריה היה הונגרי והיא נודעה בתור צלמת בעלי חיים משכמה ומעלה.


בסוף שנות השלושים, וכן במשך המלחמה, מצאו רבים מקלט בארצות הברית ושם המשיכו בקריירה שלהם. עמם נמנו מוּנקָצ'י, קֶרטֵס, מוֹהוֹלי-נאג' וגם לוֹרָנט.


קלרה סַרקָה
תרגמה מהונגרית: עליזה מֶרמֶלשטיין