בסתיו של 1918, כשההתמרמרות פשטה ברחבי המדינה, לאחר שמאות אלפי חיילים פצועים שבו לבתיהם וחיי הכלכלה נהרסו כליל, הודה הרוזן אישטוָן טיסָה
(Tisza István) בפרלמנט כי הונגריה אכן הובסה במלחמה. ב-24 באוקטובר 1918 נוסדה המועצה הלאומית ביזמת חברי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, הבורגנית-הרדיקלית ומפלגתו של הרוזן מיהָאי קָרוֹיִי
(Károlyi Mihály). ב-31 באוקטובר 1918 רצחו חיילים לא מזוהים את הרוזן אישטוָן טיסָה. בראש הממשלה החדשה שקמה עמד הרוזן קָרוֹיִי. הרכב הממשלה הצביע בבירור על כך שמנהיגיה הראשיים של הדמוקרטיה ההונגרית הצעירה יצאו משורות הזרם הפרוגרסיבי, בהם אוסקר יאסי
,(Jászi Oszkár) אֶרנֶה גָרָמי
,(Garami Ernő) ז'יגמוֹנד קוּנפי
(Kunfi Zsigmond) ופּאל סֶנדֶה
(Szende Pál).
המפלגה הבורגנית-הרדיקלית צמחה מתוך החברה למדעי החברה ומתוך הלוויינים שלה, אבל רבים מחברי חוג גליליי תמכו אף הם בממשלה הבורגנית הדמוקרטית החדשה. עם זאת, למרות תמיכתם של הנאורים ולמרות הצעדים הרבים שנקטה, לא עלה בידי הממשלה לייצב את מעמדה של הרפובליקה שעתה זה נוצרה. סכסוכים טריטוריאליים-צבאיים עם המדינות הלאומיות שגבלו עם הונגריה ושהיו בתהליך היווצרותן, המצב הכלכלי החמור, הרפורמה האגררית שלא עלתה יפה – כל אלה שיתקו לכאורה את יכולת תפקודה של הממשלה החדשה. בנובמבר 1918 נוסדה – בתמיכתם של שבויי מלחמה לשעבר שחזרו מרוסיה הסובייטית ובאמתחתם אידיאולוגיות מהפכניות – המפלגה הקומוניסטית ההונגרית בהנהגת בֵּלָה קוּן
,(Kun Béla) עיתונאי כמעט לא מוכר עד אז מן העיר נאג'וָרָד
(Nagyvárad).
ב-20 במרס 1920 הגישו מדינות ההסכמה את מסמך-ויקס, שכלל דרישות נוספות בעניין ויתורים טריטוריאליים, ועתה, כשממשלת קָרוֹיִי הייתה לבדה, שוב לא הייתה לה סמכות לדחות מסמך זה. הממשלה התפטרה והעבירה את רסן השלטון לידי המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בתמיכת ועדי הפועלים ובתיאום עם המפלגה הקומוניסטית, הכריזה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ב-21 במרס 1919 על דיקטטורה של הפרולטריון ועל רפובליקה סובייטית. עם היעדים החשובים נמנו דחייתו של מסמך-ויקס, ארגון ההגנה הצבאית, ייסוד שיתוף הפעולה עם רוסיה הסובייטית והגשמת הדיקטטורה של הפרולטריון המבוססת על מועצות האיכרים, הפועלים והחיילים. בשורות מועצת השלטון המהפכנית, הגוף המנחה המרכזי של הרפובליקה הסובייטית, שבו עכשיו ופעלו קומיסרים פעילים רבים אנשי הזרם הפרוגרסיבי שתמכו ברפובליקה הסובייטית החדשה, למשל האינטלקטואלים ממוצא יהודי גֶ'רג' לוּקָץ'
,(Lukács György) בֵּלָה בָּלָז'
,(Balázs Béla) ז'יגמוֹנד קוּנפי, יֶנֶה לַנדלֶר
(Landler Jenő) ואחרים.
הכול דיברו על מוצאם היהודי של רבים כל כך מן ההנהגה הפוליטית, והעניין סיפק חומר לבדיחות עוד בחודשי קיומה של הרפובליקה הסובייטית.
"מכונית ענקית דוהרת בכביש לדֶמשֶד. המכונית נעצרת בצומת דרכים ובחור יורד ממנה בקפיצה. מולו, בצד הכביש, בשביל להולכי רגל צועד הונגרי, תושב דֶמשֶד.
הבחור פונה אליו:
- אמור לי, ידידי, איזה כביש מוליך לבודפשט?
- הנה זה, אדוני כבוד הקומיסר! – עונה לו ההונגרי ודוחף את מקטרתו מן הזווית השמאלית לזווית הימנית של פיו.
הבחור מסתכל בהונגרי בתדהמה.
- אתה מכיר אותי?
- ממש לא!
- אז איך ידעת שאני קומיסר?
כעת ההונגרי כבר מוציא את המקטרת מן הפה. יורק בבטחה לעבר המטרה ועונה בלי היסוס:
- זה ככה: כבודו נוסע במכונית, גם צעיר, גם שחצן וגם יהודי – הוא יכול להיות רק קומיסר."
"מספרים על יהודי בודפשט שהם נוהגים להסתכל בשעוניהם כדי לראות עד מתי יימשך שלטונו של הפרולטריון. מישהו אמר ליהודי שכזה שכדאי לו להישען על משהו כשהוא בודק את שעונו, שכן ברוסיה מסתכלים רעיו היהודים בשעון כבר שנה וחצי."
"וזו דעתו של יהודי מבודפשט על הממשלה, כפי שהביע אותה בגרמנית:
Es wird sich nicht halten (זה לא יחזיק מעמד). בעיוות המשפט להגייה יידית זה נשמע: וועצעך ניט האלטען. כך קרה שכינוי הממשלה הבולשוויקית בפי היהודים היה ממשלת 'וועצכניקס'."
"חבריו של שימוֹן קרָאוּס רוצים לשכנע אותו שיחולל מהפכה שלישית. תשובתו:
- אתם דורשים משהו בלתי אפשרי מאתנו היהודים. כאילו לא די שאנחנו עשינו את מהפכת נובמבר למען הבורגנים ובמרס - למען הפועלים. עכשיו אתם רוצים שאנחנו היהודים נעשה גם מהפכה שלישית שאין ספק שתגרום לפוגרומים."
הממשלה שאפה לחסל בבת-אחת את ירושת העבר של המדינה, כמו בעיות חברתיות וכלכליות, וביקשה למצוא פתרון למצב מדיניות החוץ. כל אלו הוליכו אותה לאמץ מודלים ניסויים אוטופיים למדי שהיו זרים למציאות ההונגרית של אותה תקופה. הנהגת קולקטיביזציה בסקטור החקלאי במקום חלוקת אדמות, הלאמה מוחלטת של התעשייה, הבקרה הפנימית המובנית של הדיקטטורה – כולם היו מהלכים שנתקלו בהתנגדות נמרצת הולכת וגוברת בתוך החברה ההונגרית.
במשך פרק זמן הצליח הצבא האדום לעמוד בפני פלישתן של מדינות ההסכמה ובפני הצבאות של רומניה וצ'כיה, והדבר הבטיח לרפובליקה הסובייטית גיבוי זמני, אבל עם הידלדלות מאגרי הכוח הפנימיים, שוב לא יכלה פעולה צבאית זו, שבראשיתה נחלה הצלחה, להחזיק מעמד לאורך זמן.
העזרה מטעם הצבא הרוסי-הסובייטי שייחלו לה, לא סופקה בגלל מלחמת האזרחים שניטשה ברוסיה באותה העת. בראותה את ההתמוטטות הצפויה, התפטרה ההנהגה המדינית של הרפובליקה הסובייטית ב-1 באוגוסט 1919, ולמחרת היום עזבה את המדינה ופניה לווינה.
אסתר גָנטנֶר
תרגמה מהונגרית: עליזה מרמלשטיין