ערב מלחמת העולם הראשונה

בעשור השני של המאה העשרים לא חלה התרחבות משמעותית של התנועה הציונית, והיא לא הצליחה לייצב את מעמדה בציבור היהודי. היעדר לגליזציה מצד השלטונות והאיבה של החברה היהודית לציונות היו הגורמים העיקריים לכך. אולם למרות זאת אפשר להצביע על התרחבות מסוימת. בשנת 1909 נמנו בהונגריה כבר 229 מועדונים ציוניים; הכנסות הקרן הקיימת גדלו פי 2.5 בשנים 1909–1911, וחל גידול במספר קוני השקל הציוני: 2,200 איש קנו את השקל בשנת 1911 לעומת 1,000 בשנת 1910. אולם מההיבט של כלל האוכלוסייה היהודית שינויים אלה היו רק טיפה בים, מאחר שבשנת 1910 נמנו 911,000 יהודים בהונגריה, וקוני השקל היו רק 0.2 אחוז מהם.

גם מספר חברי המכביאה לא מסמן שינוי משמעותי. אמנם בשנים הראשונות הם מנו רק כמה עשרות ובשנת 1913 כמה מאות, אך גם גידול זה היה רחוק מהשפעה ממשית על יהדות הונגריה. אף בפעילות הציונית לא הסתמנה פריצת דרך. לא התאפשרה אחזקת משרד מסודר עם מזכיר קבוע, הכנס הציוני של שנת 1913 נערך בצל סכסוכים פנימיים בלתי פוסקים, והפעילות בערי השדה לא התקדמה, מאחר שרוב חברי המכביאה היו מרוכזים בבודפשט, והתקציב לא אפשר נסיעות. למרות זאת קיוו במכביאה שהחגיגה המפוארת שתכננו במלאת עשור להקמת האגודה תתן דחיפה לתנועה. הם ארגנו אירוע מרשים עם תלבושת אלגנטית אחידה, הרצאות, תהלוכה ברחבי העיר ואורחים שהגיעו מחוץ להונגריה, שהמכובד שבהם היה דוד וולפסון, נשיאה השני של ההסתדרות הציונית העולמית.


אך למרות הקהל הרב שהגיע לא היו תוצאות לאירוע, כי השורות לא התרחבו והעיתונות הניאולוגית התעלמה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויסו מרבית חברי המכביאה לצבא, ותפקוד אגודת הסטודנטים שותק. כתב העת Zsidó Szemle המשיך להופיע, אך פרט לזאת לא התקיימה כל פעילות ציונית במהלך המלחמה.

עדינה שטרן