הרקע החברתי-התרבותי

ה"פשרה" האוסטרית-ההונגרית של 1867 פתחה אפשרויות חדשות להונגריה שהייתה לפני כן מדינה נידחת ונחשלת. החדשנות, שבראשה עמדה העילית הליברלית, הובילה את ההתפתחות הכלכלית ואת העיור המואץ גם יחד. במסגרת התהליך הזה הוגבר הריבוד בקרב האוכלוסייה היהודית בהונגריה, מכיוון שחוק האמנציפציה וכן האפשרויות הכלכליות סללו את הדרך להתקדמות החברתית. ההתפתחות הכלכלית המואצת ותהליך ההתבוללות שנתמך על-ידי המדיניות הליברלית, ואף זכה לעידודה, חידדו את ההיבדלות של קבוצות חברתיות יהודיות שונות. המתח בין המוני האורתודוקסים והחסידים, שחיו במחוזות הצפוניים-המזרחיים של המדינה, באזור הקרפטים, ובין היהודים שישבו בעיקר בערים הגדולות יותר והיו נכונים להסתפחות תרבותית לגורם זר הורגש כבר בקונגרס היהודי (האסֵפה הכללית של יהודי הונגריה וטרנסילבניה) בשנים 1868–1869. אם כי בעיני הצופה החיצוני נראה הדבר כחילוקי דעות על רקע דתי בלבד, בא הניגוד בין הזרמים לידי ביטוי חד-משמעי כדילמה של: התבוללות או לא התבוללות. הקרע הרשמי וייסודן של הקהילות הבהירו לכול מהי עצמתה של קבוצת המתבוללים בקרב יהודי הונגריה. בתהליך ההתבוללות נודע תפקיד מכריע לפֶּשט, היינו לקהילה של פֶּשט, עוד מתקופת הרפורמה (שנות השלושים של המאה התשע-עשרה). בעקבות ה"פשרה", כשבודפשט התפתחה והייתה לעיר בירה ולכרך של ממש, עלה עוד יותר משקלם של היהודים המתבוללים בקרב המעמד הבינוני והבורגני – לא רק בקרב האוכלוסייה היהודית, גם בחברה ההונגרית כולה. אורח החיים הבורגני שלהם היה לדוגמה ולמופת לאחרים והרים תרומה גדולה להתפתחות התרבות העירונית-הבורגנית.

למרות אורח החיים הבורגני המופתי והאשליה שטיפחה האוכלוסייה היהודית בדבר הצלחת היטמעותה בסביבה, לא נקלטו היהודים בחברה ההונגרית בתור חלק בלתי נפרד ממנה. אבות הדור הבורגני היהודי הצעיר בסוף המאה התשע-עשרה–תחילת המאה העשרים שאפו עוד בתקופת תור הזהב הליברלי לעבור מקבוצת הנקלטים לשורות הקולטים – אפילו במחיר התכחשות לתמצית מהותם. לבניהם הם הורישו רק את צלה החיוור של המורשת היהודית, ולפעמים עוד פחות מזה. הדור הצעיר שראה את עצמו הונגרי, ושידע אך מעט על יהדות או אפילו התכחש לה, נאלץ להתמודד עם זרמים לאומניים-שמרניים הולכים ומתעצמים ועם שאלת היהודים שלא ירדה מעל הפרק בשלהי התקופה הליברלית בסוף המאה התשע-עשרה.

נוצר מצב פרדוקסלי: מצד אחד התברגנות מהירה ומוצלחת והתקדמות חברתית ומצד אחר הגבלות בתחום החברתי-הפרטי וחשדנות מתמדת של הסביבה הקולטת באשר להסתפחות התרבותית המהירה. אווירה זו העצימה את הרגשת אי-הביטחון של הבורגנים והאינטלקטואלים היהודים.

התרופפות הביטחון העצמי הורגשה לא רק בבודפשט, אלא גם בקרב יהודי ברלין ויהודי וינה הבורגנים, והיא חוללה משבר זהות אצל רבים. מקצת האינטלקטואלים היהודים חיפשו חלופה ומצאו מפלט באידיאולוגיה השמאלנית האוניוורסלית, שהציעה לא רק נתיב בריחה ממשבר הזהות, אלא גם את האפשרות למתוח ביקורת נוקבת על המצב הקיים.

הסוציאליזם האוניוורסלי, הצביון הבינלאומי, ההשתחררות מן המשבר החברתי-הלאומי שהתחולל בין יהודים ללא יהודים – כל אלו היו בבחינת מניע מושך להתבוללות, להיטמעות מושלמת ולהזדהות עם הנדכאים בלי אפליה דתית או גזעית. על רקע זה הוקמה הקבוצה הרדיקלית-הבורגנית בסוף המאה התשע-עשרה, שבשל השתתפותה הפעילה במהפכות 1918–1919, היגרה דרך וינה, פּראג או טרנסילבניה לרפובליקת ויימאר, למוסקבה, לארצות אחרות במערב אירופה וכן לארצות הברית.

אסתר גָנטנֶר
תרגמה מהונגרית: עליזה מרמלשטיין