אגודת מכביאה

ההיסטוריון צבי זהבי מצטט את ד"ר חיים וֶייסבּוּרג ,(Weissburg Hájim) מחבריה הפעילים של מכביאה ומנהיג ההסתדרות הציונית בטרנסילבניה, שכתב ליצחק בן צבי במלאת חמישים שנה למכביאה את הדברים הבאים: "חברי המכביאה היו השאור שבעיסה בהסתדרות הציונית בהונגריה, ואחר כך בטרנסילבניה, בסלובקיה וביוגוסלביה. הם כיוונו את דרכה והביאו לה הישגים גדולים."

הקמת אגודות – אחוות רעים ששימשו מסגרות חברתיות – הייתה תופעה שכיחה בין הסטודנטים באוניברסיטאות אירופה. אגודות אלה נוצרו כדי לשמור על האינטרסים של הסטודנטים וכדי ליצור תאים חברתיים וקשרי ידידות גם לאחר תקופת הלימודים. כמו כן שימשו האגודות חממות לוויכוחים פוליטיים ולדיונים רעיוניים. אולם היהודים על פי רוב לא היו רצויים באגודות אלה ועל כן הקימו אגודות סטודנטים משלהם, כמו אגודת קדימה בווינה ובהמשך תנועת כחול-לבן בגרמניה. אגודות אלה אימצו בהתלהבות את הציונות ואת הרעיון הלאומי היהודי.

בהונגריה הייתה אגודת הסטודנטים טוּרוּל (Turul) מרכז להסתה ימנית קיצונית, ולכן לסטודנטים ציונים לא היה בה מקום. מאידך, הסטודנטים הציונים לא הורשו לקיים תעמולה ציונית במסגרת התאחדות הצעירים היהודים ההונגרים, ולכן החליטו להקים אגודה נפרדת בשם מכביאה. מייסדה היה ניסן קאהן, שהגיע לבודפשט בספטמבר 1903 ללמוד משפטים. בטרנסילבניה הוא עסק בפעילות ציונית והקים בעידודו של הרצל אגודה ציונית לתלמידי גימנסיה בשם עברייה. בבודפשט לא מצא קאהן חיים ציוניים, ובשיתוף עם חברים החל להקים אגודה ציונית שמטרתה המוצהרת הייתה הפצת הציונות והתרבות היהודית בקרב סטודנטים יהודים.

באותו זמן חזר ד"ר שָמואל קראוּס ,(Krausz Sámuel) שליחו של הרצל, מווינה לבודפשט כדי לסייע להקים בה אגודת סטודנטים ציונית. לאספה שארגן קראוּס הוזמן גם ביסֶליכֶס והחליט להצטרף. בסוף ספטמבר נערכה אספת הייסוד של אגודת מכביאה, וקראוּס נבחר להיות נשיאה. איש מהמייסדים, 24 במספר, סטודנטים מהטכניון ומאוניברסיטאות אחרות, לא היה מבודפשט, פרט למהנדס ארמין בנימין בֶּרֶגי ,(Beregi Ármin) לימים מהבולטים שבמנהיגי הציונות ההונגרית ונשיא ההסתדרות הציונית ההונגרית בשנים 1911–1918, שהצטרף בסמסטר השני. הערב הפומבי הראשון שהאגודה ארגנה היה בדצמבר 1903, ערב חנוכה, באולם הגדול של מלון רויאל, בהשתתפות כמה מאות אורחים. בסמסטר השני עזב הנשיא קראוּס. ביסֶליכֶס, שהתמנה לנשיא במקומו, הצליח לצרף למכביאה חברים מהתאחדות צעירים יהודים הונגרים ולפרסם את האגודה באוניברסיטאות.


מבחינה אידיאולוגית היו חברי המכביאה חסידי הרצל והציונות המדינית. הם ראו ברעיון של הקמת מדינה יהודית ושל היות העם היהודי ככל העמים שאלה של כבוד וגאווה לאומית. הם סברו שהקמת מדינה תאפשר ליהודים לזקוף את קומתם, ושארץ-ישראל תוכל לשמש מקלט ליהודי אירופה המזרחית הנרדפים. לעומת זאת, לדעתם, יהודי הונגריה לא נזקקו למקלט כזה, ולכן בשלבים המוקדמים הם לא דגלו בציונות מעשית ובעלייה לארץ-ישראל.

חברי המכביאה, בהיבט המעשי, פעלו למען שתי מטרות: להקנות ערכי תרבות יהודיים וציוניים לחברים ולעורר בציבור היהודי תודעה יהודית, כבוד עצמי וגאווה לאומית. מסגרת פעולתם דמתה לזו של שאר אגודות הסטודנטים – סעודות משותפות, סמלים, ססמאות וניהול דו-קרב בשעת צורך כדי להוכיח גבורת יהודים. מאחר שהמטרה השנייה, החינוך והפצת הרעיון הציוני עמדו בראש מעייניהם, והיה ברור שבאספות, בנאומים ובהרצאות בלבד לא היה די, הם הרחיבו את השורות והקימו אגודות עבור נוער לא אקדמאי.

החינוך היהודי שקיבל הנוער בבתי הספר של הקהילות היה חסר תוכן לאומי יהודי. כדי להעניק חינוך כזה לנוער ולהכין את דור העתיד של המפעל הציוני, הם החליטו על הקמת תנועות נוער ציוניות שישלימו חסר זה. תנועות הנוער שהקימו חברי המכביאה התמקדו בעבודה תרבותית ציונית בגולה, שלא כמו תנועות הנוער החלוציות שהוקמו בהמשך וכיוונו להגשמת העלייה וההתיישבות בארץ-ישראל.

ביוזמתם ובתמיכתם של הסטודנטים הציונים ממכביאה קמו בבודפשט תנועות ואגודות שהאתוס הציוני עמד בבסיסן. בשנת 1905 הוקמה יהודה – אגודה להפצת התודעה הלאומית היהודית בקרב פקידים וזבנים צעירים. באותה השנה התחילו לפעול בעיר גם עברייה – תנועת הנוער של תלמידי הגימנסיה; ודבורה – תנועה לנערות או נשים ציוניות.


בשנים שלאחר מכן הוקמו עקיבא, אגודת סטודנטים ציונית לתלמידי בית המדרש לרבנים, ו– (Vívó és Atlétikai Club) VAC מועדון ספורט לסיף ולאתלטיקה.


חברי המכביאה ד"ר לָיוֹש דֶמֵני (Dömény Lajos) – סטודנט למשפטים, נשיא מכביאה לשנת 1905 ומייסד קרן קיימת לישראל בהונגריה – ודוד קוֹן ,(Kohn Dávid) אביו של אוטו קוֹמוֹי ,(Komoly Ottó) הקימו את מועדון הספורט בשנת 1906 על בסיס הרעיון שיש להחזיר את הצעירים היהודים אל האידיאל של תקופת העצמאות היהודית של ימי בית שני, ליצור המשך לדור המכבים שנלחמו ביוונים ולקנאים שמרדו ברומי ולעצב דמות חדשה של יהודי – בעל שרירים; ב-1913 הקים דֶמֵני גם את קדימה, תנועת הצופים היהודים, והיא זכתה לפופולריות רבה בקרב הנוער המקומי.


באותה שנה התפלגה ממכביאה קבוצת סטודנטים מהטכניון והקימה אגודה נפרדת, אגודת בר-כוכבא. בר-כוכבא פעלה לצד מכביאה, אך בהיקף קטן בהרבה. חבריה עסקו בלימוד השפה העברית, בדיונים ובשיחות על נושאים ציוניים; בטרנסילבניה פעלה תנועת אביבה–בּאריסיה (באריסיה לבנים, אביבה לבנות), שהדגישה את יחסי האחווה והשוויון בין החברים ואת תמיכתם בציונות ההרצליאנית באופן בלעדי. כמו כן חבריה הפיצו את החינוך הציוני בקהילות קטנות.


תחום נוסף שחברי מכביאה שקדו עליו היה ייסוד והפצה של עיתונות ציונית בהונגריה. כבר באפריל 1904 הופיע, בעריכתם של דֶמֵני וארמין בּוֹקוֹר ,(Bokor Ármin) סטודנט להוראה ומורה בבית הספר הריאלי היהודי, השבועון החברתי-הספרותי הציוני הרשמי הראשון, Zsidó Néplap, אך הוא נסגר כעבור שנה בשל מחסור במימון. ב-1907 הופיע השבועון הציוני בגלגול חדש בשם Zsidó Élet, אך גם הוא נסגר במהלך השנה. באותה שנה, 1907, החל להופיע כתב העת Zsidó Szemle, עיתון ההסתדרות הציונית, ומשנת 1917 הפך לשבועון. Zsidó Szemle הפך ליסוד היציב ביותר בפעילות הציונית בהונגריה עד לסגירתו בשנת 1938.


עדינה שטרן