ברלין

ברלין נעשתה למקום מפגש קבוע של האמנים-היוצרים הגולים. מיתוסים רבים נקשרו בשמה של ברלין של שנות העשרים, אך עובדה היא שברלין הייתה המטרופולין התרבותי והכלכלי היחיד במרכז אירופה.


כוח המשיכה של המטרופולין הזה מבחינת הגולים בא לידי ביטוי לא רק בעצמת מיליוני תושביו, התקדמותו הטכנולוגית, צביונו האמריקני, חיי התרבות שלו, אפשרויות הפרנסה שהציע, ואין צריך לומר – הנגישות שלו, בזכות הלשון הגרמנית, כי אם גם בשל נוכחותם של כוחות פוליטיים שמאלניים-מתקדמים. נשיאה הראשון של רפובליקת ויימאר – פרידריך אֶבֶּרט – בא משורות הסוציאל-דמוקרטים, אך גם התנועה הקומוניסטית בברלין הייתה חזקה, ואפשר אפוא להבין מדוע נמשכו גולים פוליטיים רבים לעיר זו.


האוניברסיטה בעיר שזכתה למוניטין ברחבי תבל, תחומי המחקר המסועפים, ענקי התעשייה הגרמנית ששלטו בכיפה, כגון AEG
(Allgemeine Elektrizitaet Gesellschaft) או בית ההוצאה אוּלשטיין (Ullstein Verlag), יצרני סרטי הקולנוע UFA
(Universum Film AG) – כל אלו סיפקו מקורות פרנסה לאינטלקטואלים היוצרים הגולים. כך קרה שאֶדיט גֶ'מרֶאִי (Gyömrői Edit) השתתפה בסרטים רבים בתור מעצבת תלבושות; בֵּלָה בָּלָז' (Balázs Béla) ולָיוֹש בּירוֹ (Biró Lajos) הרוויחו את לחמם מכתיבת תסריטים; ואחרים – כמו טיבּוֹר דֵרי (Déry Tibor) – עסקו בצילומים ומכרו אותם לאחד מעיתוני בית ההוצאה אוּלשטיין.


לא מעטים זכו במשרות במסלולי הלוויינים של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית ושל הארגון הקומוניסטי הבינלאומי, הקומינטרן. הייתה מעין רשת רופפת שנמתחה בין הגולים והיו שתמכו בגולים החדשים שעתה זה הגיעו, למשל לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג' (Moholy-Nagy László) או בֵּלָה בָּלָז'.
רבים מן האינטלקטואלים היהודים הגולים לקחו חלק באירועים שונים (על פי רוב שמאלניים) של חיי התרבות בברלין, בתערוכות ובמופעים. אמנים יהודים רבים מהונגריה הציגו את עבודותיהם בגלריה שטוּרם (Sturm) על פי הזמנתו של הבעלים הֶרוָרט וָלדֶן ,(Herwarth Walden) בהם לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג', רוברט בֶּרֵני (Berény Róbert) ולאסלוֹ פֵּרי (Péri László). בתיווכו של וָלדֶן נקשרו קשרים מקצועיים פוריים עם האמנים הגרמנים והרוסים שחיו בברלין ושהלך רוחם היה דומה להלך רוחם של האמנים ההונגרים, כמו איוָן פּוּני ,(Ivan Puni) נָאוּם גאבּו (Naum Gabo) ואֶל ליסיצקי (El Lissitzky). על קשריו של וָלדֶן עם האמנים והסופרים מהונגריה מעידים הרישומים בספר האורחים שלו. כך, למשל, היו לָיוֹש הַטוָני ,(Hatvany Lajos) לָיוֹש טיהַניִי ,(Tihanyi Lajos) רוברט בֶּרֵני ולאסלוֹ פֵּרי אורחים תכופים למדי בביתו.


במחצית השנייה של שנות העשרים היה ה- MASCH
,(Marxistische Arbeiterschule) בית הספר המרקסיסטי לפועלים, לאחד ממקומות המפגש החשובים ביותר של האינטלקטואלים השמאלנים. לאסלוֹ רַדוַניִי ,(Radványi László) מאנשי חוג יום ראשון, הקים וניהל אותו (1926–1933) מטעם המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. בבית ספר זה, שלבש אופי של מכללה שמאלנית לעם, אפשר היה למצוא את אנשי הרוח הגדולים של ברלין בתקופה של רפובליקת ויימאר. בין היתר לימדו כאן אֶרווין פיסקָטור, אלברט איינשטיין, הנס אייזלר, ולטר גרופּיוס, גֶ'רג' לוּקָץ' ,(Lukács György) בֵּלָה בָּלָז', ג'וּלָה הָאי (Háy Gyula) ואלפרד קֶמֵני (Kemény Alfréd).

הגולים מהונגריה היו חברים גם באיגוד הסופרים הפרולטר-מהפכנים (Bund proletarisch-revolutionärer Schriftsteller) ובחברה הגרמנית של אמנים פלסטיים מהפכניים (Assoziation revolutionärer bildender Künstler). הקשרים שנקשרו במסגרת ארגונים אלה עזרו לגולים רבים לשרוד בברלין.

הרקע החברתי של הגולים בברלין היה רבגוני; ומן המקורות של אותה תקופה מצטיירת תמונה של חברת גולים הטרוגנית. בשנים 1919–1933 באו הגולים מהונגריה גלים-גלים, למעט שנת 1926, שבה אפשר היה להבחין בזרזיף קל של חוזרים מן הגלות, בעקבות החנינה שפורסמה בהונגריה. בין היתר חזר בתקופה זו הביתה רוברט בֶּרֵני. עם עלותו של היטלר לשלטון ב-1933 התפרקה חברת הגולים בברלין.


גולי ברלין נסעו לפריז או למוסקבה, ואילו אחדים מהם – למשל מַרצֶל בּרוֹיֶר ,(Breuer Marcell) אלפרד פוֹרבָּט (Forbát Alfréd) ואֶדיט גֶ'מרֶאִי – נסעו להונגריה – אבל שבו ועזבו אותה ב-1938.

אסתר גָנטנֶר
תרגמה מהונגרית: עליזה מרמלשטיין