זרם הפרוגרסיה בהונגריה

תולדותיו של זרם הפרוגרסיה בהונגריה, שהקיף תחומים רבים – מתחומי האמנות ועד למדעים – היו במשך עשורים רבים לוטות בערפל השכחה. מחקרים, ולאחר מכן ספרים על אודותיו, החלו להתפרסם רק במחצית השנייה של שנות השמונים, והם עסקו בהתגבשותן של הקבוצות החדשניות ביותר בהיסטוריה של התרבות ההונגרית וכן בדמויותיה הבולטות ביותר: אוסקר יאסי ,(Jászi Oszkár) בֵּלָה בָּלָז' (Balázs Béla), גֶ'רג' לוּקָץ' ,(Lukács György) רוברט בֶּרֵני ,(Berény Róbert) אנה לֶסנָאִי ,(Lesznai Anna) אֶדיט גֶ'מרֶאִי ,(Gyömrői Edit) לאסלוֹ בָּנוֹצִי ,(Bánóczi László) לָיוֹש הַטוָני (Hatvany Lajos) ואחרים.


קשה לקבוע את היקפה של התנועה, כלומר את המבנה שנוצר מקשר רופף בין הקבוצות. לפי ספרו של מַריוֹ ד' פֶניֶה (Fenyő D. Mario), A Nyugat hőskora és háttere (תור הזהב והרקע של כתב העת Nyugat), מוערך מספרם של הפעילים בקבוצות ובארגונים הנאורים שפעלו בשנים 1900–1918 בכשלושת אלפים איש. מיפויו המדויק של חוג אינטלקטואלי זה נתקל בקשיים לא רק בגלל היעדר מקורות, אלא גם בגלל העובדה שרבים מחבריו מילאו תפקידי מפתח ביותר מקבוצה אחת. חברים רבים בחברה למדעי החברה, למשל, צצו ועלו בלשכות הבונים החופשיים או במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. דבר זה מצביע על המעבר הזמין בין הקבוצות ועל הרשת הסבוכה שקישרה לעתים בין חברי הקבוצות באמצעות ידידות, קשרי אהבה ונישואין. לפי דבריו של ההיסטוריון אָטילָה פּוֹק (Pók Attila): "הסערות של החיים הפרטיים לא נחסכו מהם, גם לא האי-שקט הנאורסטני. נולדות ידידויות קלסיות ביופיין, כעסים ללא מעצורים מפרידים ביניהן."

במסגרת קבוצת החברים האינטלקטואלים הפרוגרסיביים נפתחה אפשרות לקשור קשרים אישיים שלא היו יכולים להיווצר מחוץ לחוג במציאות היום-יומית. החברים שהשתייכו לזרם הפרוגרסיה באו מרקעים שונים, נחשפו להשפעות תרבות שונות והשתייכו למעמדוֹת חברתיים שונים: מגוסטב גרָץ ,(Gratz Gusztáv) פֵּטֶר אָגוֹשטוֹן (Ágoston Péter) או לָיוֹש פילֶפּ (Fülep Lajos) הלא יהודים ועד ליהודים, בהם נושאי תואר אצולה שהוקדם לשמם, כגון סֶגֶדי גֶ'רג' לוּקָץ' או לָיוֹש הַטוָני.

אנשי רוח יהודים רבים בני המעמד הבינוני חיפשו את מקומם בהתאגדויות אלה. רבים מהם למדו גם מחוץ להונגריה והיו דוברי לשונות זרות אחדות. הם היו דוגמה לאורח חיים בורגני וקולט הפתוח לכול. עם זאת, בניגוד לטענותיהם של היסטוריונים אחרים, לדעתי אין מדובר כאן בתופעה חברתית יהודית מובהקת, שכן הרקע החברתי של זרם הפרוגרסיה לא היה הומוגני. אי-אפשר לומר שמדובר כאן באנשים שבאו מרקע חברתי הומוגני פרוגרסיבי.

הרקע החברתי-התרבותי של היהודים שהשתייכו לזרם הפרוגרסיה שיקף את הריבוד בתוך יהודי הונגריה. בֵּלָה בָּלָז' נולד בסֶגֶד במשפחה שהשתייכה לאינטלקטואלים המקומיים; גֶ'רג' לוּקָץ' נולד במשפחת בנקאים – אמו הייתה בת למשפחה וינאית עשירה, ואילו אביו, יוֹזֶ'ף לוּקָץ' ,(Lukács József) בא לעולם כבן הזקונים במשפחה ענייה של תופרי שמיכות בסֶגֶד. אנה לֶסנָאִי יכולה להיחשב לנציגת משפחה משועי הארץ: הבורגנות הגבוהה, האצולה שירדה מנכסיה. ואביו של קָרוֹי מַנהֶים (Mannheim Károly) היה סוחר אמיד בבודפשט. ההווי האינטלקטואלי היהודי נכרך אצל רבים יחד עם היחס הדו-ערכי ליהדות.

זרם הפרוגרסיה, שהשתייכו אליו, כאמור, כשלושת אלפים חברים, היה מיעוט בתוך החברה ההונגרית בין ראשית המאה העשרים למלחמת העולם הראשונה. אם כי הזרם הפרוגרסיבי נקשר בעבותות למפלגה הסוציאל-דמוקרטית (למשל בתחום הקניית ההשכלה לפועלים), מן הבחינה הפוליטית והתרבותית נראה מעמדו שולי. אבל להשפעתו בתחום החברה ומדעי הרוח לא היה אח ורע. בשיחותיהם ובמעשיהם ביטאו אנשי הפרוגרסיה את חזונם על אודות הונגריה חדשנית, דמוקרטית ושוויונית יותר. פועלם כלל את האמנויות, הספרות, החשיבה המדעית ואת ההוראה. כך, למשל, היה בית הספר הפתוח שהשיקה החברה למדעי החברה בשנת 1906 למחנכם של דורות; וחוג גליליי שנוסד ב-1908 ארגן קורסים של השכלה לפועלים. כעבור שמונה שנים אימץ לעצמו גם בית הספר הפתוח למדעי הרוח של חוג יום ראשון מטרה דומה.

למרות ההבדלים ברקע ובמוצא, הייתה לאנשים שהשתייכו לזרם הפרוגרסיה מטרה משותפת – ליצור הונגריה חדשנית ודמוקרטית. אין תמה אפוא שרבים מהם – אוסקר יאסי, למשל, או הסופר הדגול לָיוֹש בּירוֹ (Biró Lajos) – לקחו חלק פעיל במהפכה הבורגנית של 1918. התממשות הדיקטטורה של הפרולטריון פירושה היה לא רק לאחדים מחברי חוג גליליי או חוג יום ראשון – למשל לגֶ'רג' לוּקָץ' – התחנה הראשונה בדרך אל המטרה.


אסתר גָנטנֶר
תרגמה מהונגרית: עליזה מרמלשטיין