חלקם של היהודים בחיי הרוח והספרות בהונגריה בתחילת המאה ה-20 וגורלותיהם האישיים מעידים על קווי דמיון רבים ביניהם. לוחמים בחזית, כתבי עיתונות במלחמת העולם הראשונה, במהפכת ורד הסתיו ולאחריה בדיקטטורה של הפרולטריון
(1918–1919), חברים במערכות עיתונים וחברים בארגונים בעלי צביון פוליטי – כולם היו קשורים בעיקר בארגונים בנושאי למידה, חינוך ותרבות. גֶ'רג' לוּקָץ'
(Lukács György) היה סגן קומיסר לענייני חינוך, בֵּלָה בָּלָז'
(Balázs Béla) ניהל את המחלקה הספרותית של משרד החינוך והתרבות, לָיוֹש בּירוֹ
(Biró Lajos) היה חבר דירקטוריון הסופרים, מיקלוֹש פָרָגוֹ
(Faragó Miklós) היה חבר דירקטוריון העיתונאים, פֵּטֶר אוּיוָרי
(Ujvári Péter) ניהל את המחלקה לספרות של הוועדה הארצית לחינוך כללי והיה הלקטור הראשי לתרגום עבודותיו של קרל מרקס. לָיוֹש הַטוָנִי
(Hatvany Lajos) היה ב-1918 חבר ועדה נבחרת במועצה הלאומית, בצד מיהָאי קָרוֹיי
,(Károlyi Mihály) ואחד ממייסדי
Vörösmarty Akadémia שפורקה על ידי הרפובליקה הסובייטית.
טיבּוֹר דֵרי (Déry Tibor), Ítélet nincs (אין פסק דין), 1967–1969
"ב-1919 בחרו בי, או מינו אותי, לדירקטוריון הסופרים. ההכרה הרשמית הראשונה הזאת בעצם היותי סופר מילאה אותי גאווה כלפי חוץ, תדהמה כלפי פנים. הייתי החבר הצעיר ביותר, בן עשרים וחמש, בגוף הזה שלקח לידיו את השליטה בגורלה של הספרות ההונגרית ובמהרה גם איבד אותה."
עם נפילת הדיקטטורה של הפרולטריון אחרי אוגוסט 1919 החלו חקירות ומשפטים נגד עיתונאים והוצאתם מהאיגוד המקצועי, על בסיס מעקבים אחר עיתונים שפעלו בימי הרפובליקה הסובייטית. חלק מן הנאשמים עזבו את הונגריה לפני כן.
אילֵש קָצֵר ,(Kaczér Illés) 1953
"[...] הגעתי מן המסע שלי אל מעבר לדנובה [לווינה, בסוף אוגוסט/תחילת ספטמבר] פזור-דעת, בלבוש קיצי. המעיל שלי נשאר בפֶּשט, מעיל הגשם בסֵקֶשפֶהֵרוָר, הכובע בקָפּוֹשוָר, הכפפות בשוֹפּרוֹן. את המזוודה שלי הנחתי מעבר לגדת נהר הלַיטָה, אני יודע בדיוק היכן: קצת משמאל לגשר, בין שני שיחים, על חלוקי הנחל, כדי שתחתית המזוודה לא תירטב. מעברו האחד של הגשר עמד החייל ההונגרי בכידון מורם, מעברו האחר עמד החייל האוסטרי. עם המיית המים מתחו החיילים את אצבעותיהם על ההדק וקפאו בהאזנה. המבריח שלי נעמד במים ומשך את שכמותיו אל צווארו – כלומר היה מושך, לולא ישבתי על צווארו. שילמתי לו מאה קרונות, חלק הארי של הוני, כדי שיעביר אותי לגדה השנייה. הגיע לו: עברתי את הלַיטָה ברגליים יבשות. כשהניח אותי, ביקש שאמתין שיביא את המזוודה. המתנתי. לא הביא. במזוודה היה כל מה שהיה לי, כל מה שלא נטשתי במנוסה [...]. למען האמת, העדר המשקל והקיציות הקלילה שלי הם שהצילו את עורי. בזמנים ההם הדפו את בעלי המזוודות ללא רחם בחזרה אל מעבר לגבול, ואילו אני עברתי שלושה מחסומים כי לא היו לי לא חולצה ולא כובע; שם בבֵּצְ'אוּיהֵי רק נפנפתי בידי כרטיס הלוך ושוב, כמי שרק קופץ לווינה ובוודאי יחזור ברכבת הערב. לא חזרתי מאז. [...בווינה] ההונגרים התחילו לדבר על ייסוד עיתון. לפני חג המולד כבר ישבתי במערכת העיתון ההונגרי שם [Bécsi Magyar Újság] וכתבתי מאמרי מערכת נגד הונגריה של הוֹרטי ".(Horthy)
אנה סָלָאִי
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון