אדריכלים בגלות

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה עזבו אמנים יהודים רבים את הונגריה. הסיבה העיקרית לעזיבתם הייתה קרבתם לרפובליקה הסובייטית או האווירה הלא נוחה ששררה בהונגריה – אווירה של אנטישמיות ושל שמרנות – אף כי אחדים היו מוכרים מחוץ להונגריה עוד לפני מלחמת העולם. עד מהרה מצאו הגולים את מקומם בתנועות האוונגרד בארצות אלו, ואחדים מהם אף זכו למוניטין עולמיים. עם עליית הנאציזם לשלטון ב-1933 היגרו מרבית האמנים היהודים לארצות הברית או לארץ-ישראל, ואחרים באו לארצות סקנדינביה ולאנגליה; והיו גם ששבו להונגריה. יצירותיהם של האמנים שיצרו מחוץ להונגריה אמנם חלחלו למולדתם, אבל דרכיהם למעשה נפרדו. היהודים הגולים בחרו בדרך האוונגרד מסיבות תרבותיות-היסטוריות ופוליטיות-אקטואליות, ואילו מקצת האמנים שנשארו בהונגריה נכנעו לאווירה השמרנית של משטרו של מיקלוֹש הוֹרטי (Horthy Miklós). האמנים היהודים שהיגרו זכו בעליל להצלחה יותר מחבריהם שנשארו בהונגריה.

החדשנות נעשתה לנקודת המפגש בין העולם ה(פוסט)נוצרי ובין ההווי היהודי ההיסטורי: התרסקות, ניתוק מן השורשיות ושבירת הקשר בין הרעיון לצורה היו למכנה המשותף ביניהם. ההומניזם הכלל-עולמי של תקופת ההשכלה ושל המהפכה הצרפתית הפיל את המחיצות – וגם את חומות הגטו – וכך נסללה הדרך לפני היהודים אל החברה המערבית המודרנית, אל חיי הכלכלה והתרבות. היהודים שזכו לשוויון זכויות סברו שעם תקופת ההשכלה באו ימות המשיח, והשקפה זו החזיקה מעמד עד להתפשטותה של הרודנות ב-1933. זה גם היה סופה של התרומה היהודית הערכית לתרבות האירופית.

האמנים היהודים ממוצא הונגרי נמשכו בעיקר לאמנות הפלסטית החדשנית, מאחר שהיא ריפתה את המתח שהיה קיים בין אמנות הציור והפיסול ובין החזותיות המשקפת תכנים ממשיים, ואפשר לומר שהיא הייתה מצע נוח ליסודות רבים של המחשבה היהודית. חקר היקום מבית מדרשם של איינשטיין ומינקובסקי, התפיסה של חלל-זמן, ששורשיה נעוצים במסורת היהודית, היו מורי הדרך מבחינת האוונגרד שהתפתח בין שתי מלחמות העולם הן באמנות הפלסטית, באדריכלות ובצילום והן באסתטיקה של הקולנוע ובמידה מסוימת גם במוזיקה. המשנה הסדורה של האסתטיקה על פי אריסטו, על סגירותה והסופיות שלה, פינתה את מקומה ל"לא גמור", לחלל ה"נזיל" וה"זורם", להתרת התבניות המוזיקליות הקלסיות. יחד עם פריצת הגבולות החיצוניים נעלמו גם הליבה וההדגשים הפנימיים (חלל זורם באדריכלות, שיטת שנים-עשר הטונים – הדוֹדֶקָפוֹניות – במוזיקה). משטחים מעורבבים בחופשיות, מחליקים זה על גבי זה (קוביזם), עיוות הקו הישר-הזמן (ליניאריות) ובו-זמניות היו לסימני ההיכר של התהליך הזה.

החלל הזורם מוחק את הגבול שבין הפנים לחוץ – כשהזרימה מן החלל הכללי אל החלל הפרטי חופשית – ומבטא את האין-סוף ואת התנועה המתמדת; ואפשר לחבר אותו לתפיסה של חלל-זמן ולמורשת של המיסטיקה.


נשאלת השאלה: האם הגולים היהודים מהונגריה היו דומים לשאר האמנים היהודים או הלא יהודים של האוונגרד האירופי או שונים מהם מן הבחינות שנמנו כאן? הדעת נותנת שהם היו דומים לאמנים האחרים, שכן הם שאפו להגיע אל מעבר ל"שורשי הגזע" ולמיתוס השומרי-הסקיטי של הונגריה, ולהשליך אותם בחדווה מעל פניהם, בשם ההומניזם הכלל-עולמי. מן הבחינה הזאת, הם היו חלוצי הבינלאומיות והסגנון הקוסמופוליטי. קשה להאמין, עם זאת, שהם לא יצרו משהו ייחודי בהשוואה לאמנים היהודים האחרים של האוונגרד. די אם נעמיד את אֶל ליסיצקי מול לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג' (Moholy-Nagy László): אצל ליסיצקי נוכחת המורשת החיונית של השטעטל היהודי (הוא סרטט ציורי קיר של בית כנסת, ונושא זה נוכח במרומז גם ביצירותיו המודרניות). אצל מוֹהוֹלי, כמו אצל שאר היהודים מהונגריה, מקור ההשראה שוב אינו השטעטל שרוח הצדיקים מרחפת עליו, וגם לא האווירה הלא אוהדת כלפי יהודים בסנקט פטרבורג (כמו אצל מוישה מרק זהרוביץ', שזכה לתהילה בשם מרק שגאל), אלא בתי הקפה של דרך אַנדרָשי ולב העיר בודפשט והקוסמופוליטיות של הקיסרות האוסטרו-הונגרית שזוהרה עומעם. מוֹהוֹלי היה קשור לאוונגרד ההונגרי וללָיוֹש קָשָק (Kassák Lajos) יותר משהיה קשור למורשת היהודית. דבר זה נכון, מן הסתם, גם באשר לאדריכלים, שלא יכלו להתעלם מחוויית בודפשט, מרוחו של המטרופולין הצומח בקצב מסחרר, ממורשת הסֶצֶסיון (szecesszió) ההונגרי (-היהודי) הנוצץ – גם אם חרתו על דגל המודרניות את ההתכחשות לכל אלה. הגורמים האנטי-יהודיים סברו שלסֶצֶסיון ההונגרי חלחלו אלמנטים "יהודיים", כביכול, המטמאים את התרבות ההונגרית.


בניין העירייה בסַבַּדקָה (Szabadka) – על פי תפיסתם של דֶזֶ'ה יאקָבּ (Jakab Dezső) ומַרצֶל קוֹמוֹר (Komor Marcell) – היה, באזור הרב-לאומי של הונגריה, מעוז של הסֶצֶסיון ההונגרי ושל הלאום ההונגרי.


האחים לאסלוֹ וָגוֹ (Vágó László) ויוֹזֶ'ף וָגוֹ (Vágó József) היו חסכנים יותר מדֶזֶ'ה יאקָבּ ומַרצֶל קוֹמוֹר בשימושם באלמנטים מן הפולקלור ההונגרי. למעשה, הם שאפו להשתמש באלמנטים של האדריכלות הטרום-מודרנית, בעיקר על פי אסכולת דַרמשטט.


מספר היהודים שעבדו באדריכלות כבר מסוף המאה התשע-עשרה היה מדהים. מספרם בבודפשט עלה על מספרם של עמיתיהם הנוצרים. ובכל זאת לא זכו היצירות המקומיות בעלות הרמה הגבוהה יותר לתהילה בינלאומית, משום שלא היו נועזות דיין ולא מודרניות דיין – גם יצירותיהם המעולות של פֶרֶנץ דוֹמָני ,(Domány Ferenc) של בֵּלָה הוֹפשטֶטֶר (Hofstätter Béla) ושל אימרֶה פּלָצֶ'ק (Placsek Imre) נחשבו ליצירות שהתאפיינו במודרניות ממותנת – הונגריה לא נמנתה עם המקומות (שוחרי האוונגרד) האפנתיים. שאלה מעניינת היא מה היה קורה לאנשים מוכשרים אלו, אילו היגרו גם הם? מן הסתם היה לָיוֹש קוֹזמָה (Kozma Lajos) מוכשר דיו כדי להתעלות לרמה של מַרצֶל בּרוֹיֶר (Breuer Marcell) או של אלפרד פוֹרבָּט ,(Forbát Alfréd) אבל הצורך לרצות את לקוחותיו ולהתאים את עצמו לאקלים החברתי הכללי הכשילו את הקריירה העולמית שלו.


אין פלא ששררה אווירת נכאים כזאת, אם נחשוב על כך שאיש הבאוהאוס כמו פָרקָש מוֹלנָר ,(Molnár Farkas) למשל – אולי האדריכל (הנוצרי) ההונגרי החשוב ביותר בכל הזמנים – שפעילותו במסגרת הבאוהאוס שמה ללעג את הבורגנות – נחשב לנועז אפילו לפי קנה המידה של רפובליקת ויימר. לאחר שובו להונגריה, יצר מוֹלנָר בשירותה של הכנסייה הקתולית את יצירתו האחרונה, האדירה והיוצאת מן הכלל: הקמת הכנסייה ההונגרית של ארץ הקודש בבּוּדָה. בניגוד לעמיתיו היהודים, שב מוֹלנָר למולדת, ולמרות התלאות הפוליטיות שעבר, הוא לא נענה להזמנתם של עמיתיו לעזוב את הונגריה, ובסופו של דבר מצא את מותו בזמן מלחמת העולם השנייה, כשפצצה פגעה בחווילתו שברחוב קָרוֹי לוֹץ.

היהודים הגולים הם שייצגו במודרניזם של האדריכלות ההונגרית הרבגונית את האוונגרד האבסולוטי, את האדריכלות המבטאת אמירה רעיונית, ואת עיצוב הפנים, והשפעתם על האדריכלות של המאה העשרים הייתה מכרעת.

תרומה חשובה הרים בית הספר לאמנות העיצוב ולאדריכלות של הבאוהאוס – ששמו הלך לפניו בעולם – לעבודתם של לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג', של מַרצֶל בּרוֹיֶר, של אלפרד פוֹרבָּט ושל הנוצרי פָרקָש מוֹלנָר, שתחילה חבשו בו את ספסל הלימודים ואחר כך גם לימדו בו.

עבודותיהם של האדריכלים היהודים בהונגריה, כמו עבודותיהם של עמיתיהם הליברלים הלא יהודים, התאפיינו בעיקר ברוח בורגנית, ורוח המודרנה שנשבה בהם הייתה מתונה ביותר, אף כי היא עדיין נבדלה מן הניו-ברוק הרשמי, מן הסגנון הפסידו-היסטורי פשיסטי-איטלקי או מן הסגנון הפולקלוריסטי המחודש ההונגרי.

הגולים היהודים מהונגריה לא זו בלבד שהיו למגדירי המודרניזם הבינלאומי, אלא גם היו החוליה המקשרת בין מדינת האם השמרנית ובין המודרניזם האירופי.

רודולף קלֶין
תרגמה מהונגרית: עליזה מֶרמֶלשטיין