אחרי 1933 התפרקה גם קבוצת המהגרים בברלין. פריז, לונדון וארצות מעבר לים הציעו תחנות חדשות. הלוחמים המחויבים לתנועת הפועלים בחרו במוסקבה, בירת העולם החדש ההולך ונבנה – אך במקום חברה אידיאלית הם נתקלו שם בחשדנות, בפחד ובהיעלמותם ללא עקבות של שותפיהם. ההגירה למוסקבה הייתה פוליטית. הסופרים והאמנים היהודים מהונגריה, שראו ביצירה מטלה פוליטית, הסתבכו בנפתולי הפוליטיקה היומיומית האטומה.
ג'וּלָה הָאי (Háy Gyula), Született 1900-ban (נולד ב-1900), 1971
"כל תכנית להעלות את מחזותי לבמה טובעת לאִטה בשכחה. לעומת זאת, Isten, császár, paraszt (אלוהים, קיסר, איכר) יצא לאור בהוצאה הממשלתית והפך לספרון חסר חשיבות. בו בזמן עבודתי במפעל הסרטים מתקדמת מהר. [...] במחלקה הדרמטורגית של מפעל הסרטים הייתי בקשר עם שני אנשים, שניהם הונגרים: גֵזָה גוֹלד (Gold Géza) ויוֹזֶ'ף לֶנגֶ'ל (Lengyel József). אין הרבה מה לספר על גוֹלד. ואל תחפשו אותו... גם הוא קרבן של טבח ליל ברתולומיאוס הקדוש הזה, שסופו אינו נראה. על לֶנגֶ'ל הייתי צריך לדבר הרבה יותר. גם על דלתו התדפקו לילה אחד, וגם הוא נאלץ לצאת לדרך הארוכה שבדרך כלל אין חזרה ממנה. במקרה, הוא חזר."
קבוצת המהגרים במוסקבה הייתה שונה ממרכזי ההגירה האחרים גם מבחינה ארגונית. בצד איגוד הסופרים והאמנים המהפכנים ההונגרים הייתה קבוצה הונגרית גם באיגוד הסופרים הפרולטרים במוסקבה. נוסף לכך, אַנדוֹר גַבּוֹר
(Gábor Andor) ושַנדוֹר בַּרטָה
,(Barta Sándor) למשל, מילאו תפקידים מובילים באיגוד הסופרים הסובייטי, ובֵּלָה אילֵש
(Illés Béla) מילא תפקיד באיגוד הבינלאומי של סופרים מהפכנים. לכתב העת
Sarló és Kalapács (1937–1929) היו מוסף ושתי סדרות נלוות – ספרייה וספרייה קטנה. שַנדוֹר בַּרטָה ואַנדוֹר גַבּוֹר ערכו כתב עת ספרותי וחברתי בשם
Új Hang (1941–1938), ומ-1932 היו ברדיו מוסקבה שידורים בהונגרית. יצירות הסופרים ההונגרים במוסקבה – שירים, סיפורים קצרים, רומנים ומחזות – תורגמו לרוסית, גרמנית ושפות אחרות.
אֶרווין שינקוֹ (Sinkó Ervin), Egy regény regénye (רומן הרומן), 1961
"[...] מה שיצא לאור במוסקבה בתחום הספרות ההונגרית נגע רובו ככולו יותר לקו המפלגה המשתנה תדיר ופחות לספרות. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא העובדה שבסוף מלחמת העולם השנייה, אחרי היעדרות בת רבע מאה, חזרה הנהגת המפלגה ממוסקבה להונגריה; למרות המטען הספרותי המרשים מבחינת היקפו של יצירות המהגרים במוסקבה – לא נמצאו בכליהם רומן, מחזה, כרכי סיפורים קצרים או שירים שנכתבו והתפרסמו ברוסיה הסובייטית ושהמפלגה עצמה מצאה לנכון להדפיסם מחדש בבודפשט, למעט יצירה או שתיים. עובדה זו מבטאת את הטרגדיה של דור הסופרים המהפכנים ההונגרים שהיגרו למוסקבה. כי היו בקרב המהגרים ההונגרים למוסקבה סופרים ומשוררים מוכשרים, אפילו מוכשרים מאוד. [...] אמנים שעקבו ממקום מושבם בציריך, בווינה או בפריז אחר יצירותיהם של סופרים ומשוררים ממוסקבה שהיו מחויבים למפלגה, גם אם השתדלו להודות (ובמקרה הטוב הצליחו לשכנע את עצמם) שיש תכלית, מבחינה פוליטית, לסוג כזה של ספרות ושהיא בלתי נמנעת, הצליחו לשמור אמונים לחזון המפלגה – ליצור אדם חדש, להעניק לנשמתו כנפיים, לשחרר את האדם מכל עול – רק חרף אותה ספרות מגויסת."
אנה סָלָאִי
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון