שנות הגלות מהונגריה העשירו בכרכים חדשים את שורת יצירות הספרות בנושאים יהודיים שנכתבו בהונגרית. הספרים הגיעו גם לקוראים בהונגריה, כפי שאפשר להיווכח מן הביקורות שהופיעו שם. "המלחמה הגדולה", המהפכות בסיומה והטרור הלבן בעקבות נפילת הדיקטטורה של הפרולטריון נמצאים ברקע היצירות. המאורעות ההיסטוריים גרמו לחלק מן הסופרים לבחון מחדש את השאלה היהודית. אחדים מהסופרים שהגיבו ב-1917 לשאלה "האם יש שאלה יהודית בהונגריה ומה הם מרכיביה?" – במשאל הפומבי של כתב העת
Huszadik Század – ברחו לווינה אחרי נפילת הרפובליקה הסובייטית. אירועי השנים שחלפו שינו את גורלם והבליטו נקודות שונות בגישתם הקודמת.
לָיוֹש בּירוֹ
(Biró Lajos) כתב בסיום תשובתו למשאל של כתב העת, שבנושא פתרון השאלה היהודית עליו לכתוב רומן עב-כרס, לא עבודה מדעית. הטקסט התיאורטי
A zsidók útja (
נתיב היהודים) נולד אף הוא בווינה ויצא שם לאור ב-1921 בהוצאת
Pegazus. באותה שנה
Pegazus הוציאה לאור גם רומן היסטורי שלו בשם
A bazini zsidók (
יהודֵי בָּזין) שנטווה סביב עלילת הדם ב-1529 בעיר בָּזין
(Bazin). גיבורי הרומן עסקו בשאלה הנצחית שהטרידה גם את הסופר: למה דבקים היהודים ביהדותם? אחרי משברים נפשיים, אחרי ניסיונות להתנתק מן היהדות, גיבורי הרומן נשארים בקהילה שלהם. האירועים מוכיחים שלא מחשבות פילוסופיות מתלהמות ולא תכניות מעשיות – ביחס לעצמם או ביחס לקהיליה האנושית בכללה – לא מצילות אותם מן המוקד. הם שותפים לגורלם הטרגי של בני קהילתם.
מאמר ביקורת של לאסלוֹ פָרָגוֹ ,(Faragó László) כתב העת Múlt és Jövő, 1922
"הרומן של בּירוֹ הוא תוצר מבריק של חיבוטי נפש גדולים. משברים פנימיים ומאורעות חיצוניים קשים מציבים את הסופר, הסופר היהודי, אל מול הבעיה של האנטישמיות המרושעת, המטומטמת, הנצחית, המוכנה להרוג בכל עת. בספרו מושיט הסופר את ידו באהבה יוקדת לאחיו לגורל המבוזים והמדוכאים, שמהם רצה להשתחרר בזמן הזיית השכחה העצמית השלווה שלו. [...] מתסכל המאבק אל מול הטמטום החשוך והנאורוּת הצינית. בין שני רוזני בָּזין פעורה תהום ראיית עולם שלא ניתן לגשר עליה. אלא שמול המוקד שאליו מועלים היהודים נפגשים האפיקורוס קל הדעת והאורתודוקס הגאוותן. הו, כמה לקחים יש בלחיצת היד הזו מן השאול."
ב-1922 יצא לאור בווינה
Jidli első változása (
הגלגול הראשון של יִידלי), חלקו הראשון של רומן מאת שָמוּ פֵניֶש
(Fényes Samu) . הרומן השלם, שכלל שלושה חלקים, יצא לאור ב-1929 בהוצאת המחבר באותו מקום, בסדרה שקיבצה את עבודותיו. סיפוריו של יִידלי שזורים באגדות, בפולקלור ובחכמה יהודיים – מתקופת הקיסר יוזף השני (סוף המאה ה-18) ועד לעלילת הדם בטיסָאֶסלָר
Tiszaeszlár); 1883–1882) – והם ביטאו את אמונתו של הסופר הליברלי הרציונלי בשליחותם התרבותית של בני עמו.
מאמר ביקורת של יוֹזֶ'ף פָּטָאִי ,(Patai József) כתב העת Múlt és Jövő, 1922
"שָמוּ פֵניֶש לא נסחף אל הנושאים היהודיים בגין הפוליטיקה הסוערת של ימינו. גם קודם לכן נפשו שקעה לעתים קרובות במים העמוקים של השאלה היהודית. [...] יִידלי הוא אפולוגטיקה קורעת לב על הגלות היהודית, חוסר המולדת של עם ישראל ורדיפתו. אלא שאין זה רומן מגמתי [...]. שָמוּ פֵניֶש כותב: את סיפוריו של יידלי רציתי לכתוב בטרילוגיה כדי לשרטט שלושה שלבי ההתפתחות של היהודים (ההונגרים), להאיר את סוגיית אחשורוש, לצייר את חירוף הנפש כדי לשקף את שליחותם ההיסטורית בשירות ההומניזם העולמי. התפיסה האנושית האוניוורסלית היא בעיניי מוצר יהודי, לא מוסדי ולא כבול, כפי שניסתה וחשבה האימפריה הרומית; היא שזורה בלבבות בקשרי הרוח החופשית. החלק הראשון מתאר את היהודי המנודה; השני, המתאר את היהודי בונה האזרחות (ההונגרי), מוכן לדפוס; השלישי (יתאר) את היהודי המהפכן – תמיד בחירוף נפש, תמיד בגבהותו, עד שבסופו של דבר יבקש בעצמו את חיסולו, את הדין מידי הקטגור שלו. הוא לא יכול להיכחד – עליו לבנות את הנצח, ללמד את העמים."
רומן המשפחה
Urak és emberek (
אדונים ואנשים) של לָיוֹש הַטוָנִי
(Hatvany Lajos) נולד בגלות
(1925–1926), אבל חלקו הראשון יצא לאור בפֶּשט, בהוצאת הספרים
Genius. שני הכרכים הלא גמורים מתוך הטרילוגיה נמצאו בעיזבונו של הסופר, אבל הוצאתם המשותפת של שלושת החלקים התאפשרה רק ב-1963. הַטוָנִי מחפש תשובה להתבוללות האמביוולנטית של יהודי הונגריה באמצעות עיבוד של נתונים אוטוביוגרפיים. הוא מתאר את הדרכים המקבילות של גיבורי הרומן: הצלחותיהם בתחום העסקי-הכלכלי וכישלונותיהם בחיים הפרטיים. את פרסום הכרך הראשון של הרומן ליווה ויכוח יצרי: הסופר הואשם בחוסר נאמנות למולדת או באנטישמיות – כל אחד קרא ברומן את צדקתו או את עלבונו הוא. ב
אדונים ואנשים התכחש הַטוָנִי לאפשרות של ניתוק מן היהדות והתבוללות ללא תנאי בסביבה, הגישה שעליה המליץ ליהודי הונגריה ב-1917, בתשובתו למשאל של כתב העת
Huszadik Század.
מכתב של לָיוֹש הַטוָנִי למרטין בּוּבֶּר, בודפשט, 2 בנובמבר 1929
"מר בובר המכובד והיקר,
דרכי כיהודי, בניגוד לזו של כבודו, הובילה להתבוללות מדומה. חשתי כהונגרי, כאן הייתי בבית, כתבתי ופעלתי כהונגרי – עד שהודיעו לי שאין לי מה לחפש כאן. לימים, גורלי היה גלות בת עשר שנים, תביעה מגעילה, כלא ונידוי. למרות הכול, עלי להודות שאני חסר תקנה. אני מחובר למקום הזה ולאנשיו. לפני שלוש שנים כתבתי רומן בשפה ההונגרית ותרגמתי אותו בכלא. אולי נושא ספרי יעניין את כבודו. הסיפור הוא חלק ראשון בטרגדיה של התבוללות. [...] אם אקבל אי פעם חנינה ושוב אוכל לנסוע מחוץ להונגריה, אהיה מאושר אם אוכל שוב ללחוץ את יד כבודו.
משרתך הנאמן,
לָיוֹש הַטוָנִי "
טיבּוֹר דֵרי
(Déry Tibor) התחיל לכתוב את
A befejezetlen mondat (
האמירה הלא גמורה), תמונה פנורמית מונומנטלית של אירופה בשנות העשרים והשלושים, כשישב בערב חג המולד 1933 בבית הקפה היחיד שהיה פתוח בווינה, קפה דה פרַנס. ברומן מסתתרים גם אלמנטים אוטוביוגרפיים. דֵרי מציע נקודת מבט נוספת על הסיפור הלא סגור של האינטלקטואלים היהודים: הגיבור הראשי, המנותק מן המסגרת והמורשת המשפחתית, לא מצליח, למרות כל ניסיונותיו, למצוא את מקומו בתנועת הפועלים אשר מצפה לחברה צודקת ונאבקת למענה.
רק חלקים מן הרומן התפרסמו, בכתבי עת:
Nyugat ו-
Szép Szó בבודפשט ו-
Korunk בקוֹלוֹז'וָר
(Kolozsvár). מאמרי ביקורת מאת עמיתיו של הסופר שהופיעו בכתבי העת באופן סדיר ופרסמו את היצירה, שאותה קראו מכתב היד, מעידים על התקופה הדו-ערכית. הפרסום המלא של הרומן התאפשר רק ב-1947.
מכתב של טיבּוֹר דֵרי לאמו, וינה, סוף אפריל 1934
"עכשיו העבודה שלי שוב זורמת. הרומן שלי שוב מתקדם יפה, הולך ומתארך. הקראתי אותו ל[אַנדוֹר] נֵמֶט (Németh Andor) ולמארחים שלי – במשך ארבעה-חמישה ערבים. לדעתם זה מעולה, הרומן ההונגרי הגדול ביותר, יש בו חלקים שלא נכתבו כמוהם מעולם. אמא'לה, רק לך אני כותב את זה! זה גם הכפיל לי את החשק לעבוד. אני עובד עשר עד שתים-עשרה שעות ביום."
אנה סָלָאִי
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון