וינה הייתה תחנת ההגירה הראשונה. סופרים ופובליציסטים יהודים, אנשי רוח מתחילת המאה, מצאו שם איש את רעהו; עורכי עיתונים וכתבי עת מפֶּשט, חברי המערכות והכתבים התקבצו סביב ביטאונים הונגריים בווינה. אָלָדָר קוֹמלוֹש
,(Komlós Aladár) אַנדוֹר נֵמֶט
,(Németh Andor) טיבּוֹר דֵרי
,(Déry Tibor) אילֵש קָצֵר
,(Kaczér Illés) יוֹזֶ'ף הָלמי
(Halmi József) ואַנדוֹר גַבּוֹר
(Gábor Andor) כתבו ב -
Bécsi Magyar Újság (1923 – 1919), היומון המשמעותי ביותר של המהגרים.
טיבּוֹר דֵרי, Ítélet nincs (אין פסק דין), 1967 – 1969
"[בווינה] קיבלתי על עצמי כל עבודה; הייתי סוכן מכירות של פפריקה מסֶגֶד ולא מכרתי ולו גרם אחד; אחד ממכריי [...] הציע לי לארגן ייבוא של שריונות צבים לאוסטריה בשביל בעלי מלאכה שעסקו בעיבודם, אך כמו בכתיבה העיתונאית, גם כאן לא הצלחתי: בסיום תקופת ניסיון בת שלושה חודשים זרקו אותי מ - Bécsi Magyar Újság."
"כיליתי את זמן המערכת בבית הקפה קולוסיאום ברחוב נוּסדוֹרפֶר, מקום המפגש הקבוע של עיתונאים קומוניסטים; עד היום אני זוכר את צבע הבשר הדוחה של הקירות במקום."
"מעולם לא היה העיתון מוצלח כמו אז, כאשר יוֹזֶ'ף הָלמי [...] כתב את מאמריו המפורסמים על הֵיָש-אוֹסטֶנבּוּרג (Héjas-Ostenburg) וכנופיות דומות."
יוֹזֶ'ף הָלמי היה עורך הביטאון
Az Élet, שָמוּ פֵניֶש
(Fényes Samu) ערך את
Diogenes (1927–1923), שהיה שבועון ובהמשך דו-שבועון ספרותי. אילֵש קָצֵר ערך את השבועון הספרותי
Vasárnap (1920). פֶרֶנץ גֶנדֶר
(Göndör Ferenc) חידש את פרסומו של השבועון שייסד בפֶּשׁט,
Az Ember (1952–1918). כתב העת הספרותי
A Tűz (1923–1921) יצא בפוז'וני
(Pozsony) ובווינה בעריכתו של יֶנֶה טָמָש גֶמֶרי
(Gömöri Jenő Tamás). לָיוֹש הַטוָנִי
(Hatvany Lajos) היה אחד ממייסדי היומון הפוליטי
Jövő (1923–1921). טיבּוֹר דֵרי השתתף בעריכת
Panoráma (1928–1921), השבועון המאויר של
Bécsi Magyar Újság.
יוֹזֶ'ף לֶנגֶ'ל (Lengyel József), Bécsi portyák (שוטטות בווינה), 1970
"בשנות העשרה ערך גֶמֶרי את Modern Könyvtár המצוין בבודפשט; בשנים הראשונות לאחר הגירת הסופרים הוא הוציא כתב עת בשם A Tűz בברטיסלווה [פּוֹז'וֹני]. משם הגיע באופן קבוע בחשמלית לווינה להשיג כתבי יד. [...] A Tűz נבדל מיתר ביטאוני המהגרים בכך ששילם תמלוגים טובים."
המהגרים בווינה כתבו גם לעיתון בשם
Szabadság (1922–1921) שהופיע בקאשָה
,(Kassa) עיתון של הרשת שאליה השתייך
Bécsi Magyar Újság, ול -
Bukaresti Hírlap (1921), וכן ל -
Kassai Napló ול -
Magyar Hírlap, שהופיעו אף הם בקאשָה.
גם בווינה מצאו העיתונאים את המקומות שהזכירו להם את חיי בתי הקפה בפֶּשט: הם נפגשו סביב שולחנות קפה שלוֹס שהסתתר בבניין צדדי מאחורי הארמון בפארק שנבּרוּן, בבית הקפה אופֶּרה בקרבת קתדרלת סטפנוס הקדוש, במועדון הֶים ובבית הקפה אטלנטיס.
העיתונות בשפה ההונגרית יצרה קשר רוחני מתמשך עם הציבור הרחב – עם הקוראים מהונגריה ומן השטחים שסופחו למדינות היורשות. אך הניגודים שנבעו מהבדלים בהשקפות עולם היו חזקים מן הקשר של שפת אם. המושבה של דוברי ההונגרית התחלקה לקבוצות לפי גישות: קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים, בורגנים, רדיקלים או ליברלים. בקרב הקבוצות האידיאולוגיות וחבורות הידידים הסתובבו רבים ששאפו לגיבוש רוחני וחיפשו בין מגמות האמנות והספרות השונות כיוון שיאיר את דרכם המקצועית בעתיד.
מכתב של לָיוֹש הַטוָנִי לגיזי בָּיוֹר (Bajor Gizi) [וינה, נובמבר 1919]
"אשר לי, כבר ויתרתי אפילו על המחשבה לחזור להונגריה. אני מתחיל לשכוח מה היה [...]. אין לי עיתון, אין לי בית, אין לי מכונית. אני דוגר בחדר מרוהט ומחומם בקושי. ימים שלמים אני לבד, עובד כל הזמן. אני כותב ספר גרמני. הספר יהיה טוב, אפילו סנסציוני, ואני – משוגע זקן שכמותי – אני מאושר מזה."
יצירות רבות של סופרים יהודים מהונגריה יצאו לאור בשתי הוצאות בווינה. ב -
Pegazus יצאו לאור הספרים של לָיוֹש הַטוָנִי, לָיוֹש בּירוֹ
(Biró Lajos) ואֶרנֶה סֵפּ
(Szép Ernő) שחי בווינה ב - 1920–1921. ב -
Julius Fischer Verlag ראו אור שירים ורומן של טיבּוֹר דֵרי. מאחורי שם ההוצאה הגרמני מסתתר יֶנֶה טָמָש גֶמֶרי, העורך של הסדרה
Új Modern Könyvtár (1922) וכתב העת
Tűz. הסדרה, שהצליחה בבודפשט כמה שנים קודם לכן
(1910–1915), לא האריכה ימים בגרסתה המחודשת. הפצתה נאסרה לאחר שהופיעו בה כרכים מאת היינריך מאן ולָיוֹש הַטוָנִי.
Bécsi Magyar Kiadó (1923–1920) הוציאה לאור בין היתר את כתביהם של אַנדוֹר גַבּוֹר, יוֹזֶ'ף הָלמי ולָיוֹש בַּרטָה
(Barta Lajos); כמו כן החלה להוציא לאור סדרה של ספרות כללית, שאחד ממתרגמיה היה אַנדוֹר נֵמֶט.
בווינה חיו עיתונאים יהודים חשובים ומוכרים ששפת אמם הייתה הונגרית. ב-1920, כאשר העיתון היהודי
Új Kelet בקוֹלוֹז'וָר
(Kolozsvár) הפך ליומון, נסע חיים וֶייסבּוּרג
,(Weissburg Hájim) אחד ממייסדי העיתון, לווינה וגייס שם עמיתים חדשים למערכת היומון הטרנסילבני: את שימון דַרוָש
(Darvas Simon) שהיה הנשיא ואחר כך המזכיר של חוג גליליי, את המשורר יָנוֹש גיסקָלָאִי
,(Giszkalay János) את פֵּטֶר אוּיוָרי
(Ujvári Péter) ואחיינו אימרֶה סאבּוֹ
,(Szabó Imre) את מיקלוֹש פָרָגוֹ
(Faragó Miklós) ואת אילֵש קָצֵר. לפי זיכרונות אחרים, העורך אֶרנֶה מַרטוֹן
(Marton Ernő) הזמין את עמיתיו לקוֹלוֹז'וָר במברק.
שַנדוֹר גֶרוָאִי ,(Gervai Sándor) 1953
"בהגירה השמאלנית נדהמו יוֹזֶ'ף הָלמי ושותפיו להיווכח שהמשטר שממנו נמלטו לארצות דמוקרטיות בעלות רוח חופשית זוכה לאהדה, הבנה ותמיכה גוברת גם במדינות בורגניות דמוקרטיות. תחילתה של הרוח הזאת הייתה במחלקה לביקורת וענייני זרים של המשטרה. כאן החלו לראשונה להפנות מבט חשדני אל פעילויות העיתונאים המהגרים. [...] כאשר היטלר פלש לאוסטריה הוא חיסל, יחד עם ביטחונם של היהודים, גם את ההגירה השמאלנית. אנשי הגסטפו עצרו את יוֹזֶ'ף הָלמי ועינו אותו כמעט עד מוות. העיתונות בפֶּשט דיווחה כבר על חיסולו. יוֹזֶ'ף הָלמי שרד את העינויים וההספדים. הוא נמלט לבולגריה, ושם הצליח לעלות על אנייה לפלשתינה המנדטורית."
מכתב של יוֹזֶ'ף הָלמי לאֶנדרֶה גָשפָּר (Gáspár Endre)
תל אביב, 15 באוגוסט 1946
"Palam Press
Palestine–American Press Service
Editor: Joseph Halmi • Tel-Aviv - New York
• 2190 P.O.B.
Tel-Aviv, Palestine
בָּנדי היקר והטוב שלי,
קראתי את רשימת הסופרים ההונגרים שנשארו בחיים ובמספר 56 את השם אַנדוֹר גַשפָּר. כבר היית אֶנדרֶה ואַנדרָש – בשבילי אתה נשאר בָּנדי! אבל אַנדוֹר?! נו, לא חשוב, העיקר שאתה חי, אלוהים ישמור עליך.
בָּנדי שלי, אתה וקָטָה הייתם טובים אלי בימים הקשים ביותר בווינה. אכלתי ושתיתי אצלכם, גרתי אצלכם, כאשר, אתה הרי יודע... Bukway. בשלושת השבועות האחרונים של ה - Schutzhaft [מעצר] סבלתי על אותו שק קש מלא כינים שממנו ירדת אתה ב-1938. בפעם האחרונה ראיתי אותך במדרגות הלולייניות של בית המעצר Rossauerlände בווינה; ברכתי אותך בפרץ של שמחה; השומר הנחית במקלו מכה כזאת על ראשי, עד ששכבתי ללא הכרה שלושה ימים (המכה לא טמטמה אותי!).
בָּנדי שלי, יש הרבה מה לספר, איך בקושי הגעתי הנה אחרי המעצר, שבור גופנית ונפשית. אבל אני כבר שנה שישית כאן, חושב עליך לעתים קרובות, וסוף סוף גם מצאתי את כתובתך בעיתון אמריקאי הונגרי, ואפילו קראתי שני שירים ספרדיים בתרגומך, אולי בשבועון Képes Figyelő.
תקבל ממני חבילה, בָּנדי שלי, קודם כל סיגריות (רק אל תשבור אותן לשתיים כמנהגך, כי הן מצריות!), סכיני גילוח, סכרין, מה שאפשר להכניס באופן חוקי לחבילה של מכתב רשום. אדאג שישלחו חבילה גם מניו יורק לכתובתך, משם אתה יכול לצפות למשלוח ausgiebig [עשיר] יותר.
כתוב על עצמך, עליכם (אני מצרף שני בולים לתשובה); כתוב הרבה, כתוב הכול. עד אז, עד שאגיע להונגריה, נישאר בקשר. אני רוצה לעזור בכנות ובהגינות שבהן עזרת לי ולכל מהגר הונגרי נזקק בזמנים 'האגדיים' בווינה.
אלוהים יהיה אתך. אני מחבק אותך, אתכם – אני כותב זאת בפחד, עדיין אינני יודע עליהם: הם בחיים? קָטָה, מוּצי – ואני מצפה מאוד למכתבך.
בידידות משכבר הימים,
יוֹשקָה"
אנה סָלָאִי
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון