אילֵש קָצֵר למד בחדר, בישיבה ובבית ספר תיכון. על כתביו חתם בשם איגנָץ שטֶרן או איגנָץ קָצֵר ומאוחר יותר בשם אישטוָן קָצֵר, ולבסוף החליט על השם הפרטי אילֵש. הוא ייחס את ראשית היותו סופר לשנת 1909, שבה זכתה קומדיה שכתב בחרוזים,
A füst (
העשן), להצלחה מרעישה כשהוצגה בתיאטרון העירוני בסַטמַרנֵמֶטי
(Szatmárnémeti).
המסלול העיתונאי שלו התחיל במערכת העיתון
A Nap בבודפשט בתחילת שנות העֶשרה – שם הכיר את מיקלוֹש הָאידוּ
(Hajdu Miklós) ואת אַנדוֹר גַבּוֹר
(Gábor Andor). הרומן הראשון שלו התפרסם ב-
Múlt és Jövő, ירחונו של יוֹזֶ'ף פָּטָאִי
(Patai József). בזמן המהפכות הוא עבד בעיתונות הקומוניסטית, ואחרי כישלונן היגר לווינה. ב -
Bécsi Magyar Újság ובמערכות עיתונים אחרים שהופיעו בווינה בהונגרית פגש את עמיתיו מפֶּשט, ועם כמה מהם הגיע לקוֹלוֹז'וָר
,(Kolozsvár) למערכת העיתון היהודי
Új Kelet.
מכתב של אילֵש קָצֵר ללָיוֹש נאג' (Nagy Lajos)
וינה, 26 בפברואר 1920
"למר לָיוֹש נאג'
בודפשט
באמצע מרס יופיע בווינה השבועון הספרותי שלנו בשם Vasárnap. השבועון חף מכל פוליטיקה ויגיע לכל מקום שבו קוראים הונגרית: צ'כוסלובקיה, יוגוסלביה וגם טרנסילבניה. המטרה היא לחדש ולשמר את הקשר שניתק בין הסופר ההונגרי לקורא שלו. אנו מאוד מבקשים, אם יש לכבודו שיר, סיפור קצר, נובלה או כל סוגה כתובה אחרת – בעבודה או במחשבה – אנא חשוב עלינו. אם זה סיפור קצר, אם אפשר שלא יהיה יותר מחצי גיליון. אם הוא ארוך יותר ניאלץ לפרקו, לפרסמו בהמשכים. אם במקרה יש לך יצירה שלא יכולה להופיע עכשיו בפֶּשט, נשמח לפרסמה, כי עלינו לא חלה שום מגבלה.
אפשר לשלוח את כתב היד ישירות אלינו או למסור אותו לעורך שלנו בבודפשט, שאת שמו נמסור לכבודו בהקדם. את שכר הסופרים נעביר בהתאם לדרישת כבודו, באמצעות העורך שלנו בבודפשט או בדואר. נהיה אסירי תודה אם כבודו יוכל לשלוח לנו כבר כתב יד, כדי שנוכל להכניס אותו כבר לגיליונות הראשונים.
בכבוד רב,
אילֵש קָצֵר
עורך השבועון Vasárnap
".15- 2Wien, XIX. Billrothstrasse
שלוש שנים מאוחר יותר הוא חזר לווינה ועבד בעיתון
Die Stunde. בין השנים 1927 ו-1933 הוא חי בגרמניה והיה העורך הראשי של מוסף העיתון
Berliner Tageblatt וסופר מוערך שפרסם בעיקר סיפורים קצרים. ב-1933 החל שוב לנדוד. הוא היה אחד העורכים בעיתון
Magyar Újság שהופיע בפּוֹז'וֹני
(Pozsony) ועד 1938 נדד בין פראג, פריז, שטוקהולם וציריך ומשם נסע ללונדון.
בין השנים 1920 ו-1938 המחזות, הרומנים, הסיפורים והמעשיות שלו יצאו לאור או הוצגו בהונגרית ובתרגום לגרמנית בקוֹלוֹז'וָר, נאג'וָרָד
,(Nagyvárad) וינה, פרנקפורט, בּרָשוֹ
,(Brassó) קאשָה
,(Kassa) פּוֹז'וֹני, ציריך, פראג ואֶפֶּריֶש
(Eperjes).
בסתיו 1936 ובאביב 1938 הוא יצא לסבבי הרצאות בצפון הונגריה ובצפון טרנסילבניה. כותרת הרצאתו בסיגֶט
(Sziget) הייתה
Felelet a zsidókérdésre (
תשובה לשאלה היהודית).
אילֵש קָצֵר, Máramarosszigeti emlékek (זיכרונות ממָרָמָרוֹשסיגֶט), 1959
"הואשמתי ברחוב, בפומבי, שאני ממריד את הנוער נגד אבותיו, מפחיד את האבות כדי שיאספו את חפציהם ויצאו לאָרץ מהר ככל האפשר, כי מצפה כאן ליהדות תקופת דמים, שכמותה גם העם היהודי, שההיסטוריה שלו רוויה באסונות וטרגדיות, לא מכיר. [...] לא התגוננתי במיוחד, ציינתי רק [...] שאני אומר את מה שאני מרגיש, יודע, מאמין, מה שמצפוני מכתיב לי. גם אחרים יכולים לראות, לחשב את האסון שאני רואה. אבל כאשר כולם שותקים, אני חייב לדבר."
הרעיון לטטרלוגיה של קָצֵר,
Zsidó legenda (
האגדה היהודית), נולד בשנות שהותו בקוֹלוֹז'וָר. אולי אז כבר התחיל לכתוב אותה, אולי רק ב-1938, לפני שנמלט ללונדון. ב-1944, כאשר הרגיש שמאבקו כעיתונאי – להזהיר מפני הסכנה המתקרבת – הסתיים ללא תוצאות, הוא המשיך בכתיבת רומן המשפחה ההיסטורי. ברומן הוא מביט לאחור ממרחק מאה או מאה וחמישים שנה, מפיח חיים בתקופת הרפורמה והעשורים שקדמו לה, בחיי היום-יום של יהודי הכפרים וערי השדה ובאורח החיים ברובע היהודי בפֶּשט, ומתאר אירועים ושינויים בחיי המשפחות והקהילה ואת תחילת קליטתם של היהודים בחברה הזרה. עובדות היסטוריות ובדיון משתרגים זה בזה. מקורן של העלילה ושל רוב הדמויות הוא ללא ספק במעשיות שסיפרו בני משפחתו של קָצֵר, או באנקדוטות ששמע במסבאה של אביו – הזיכרון הקולקטיבי שמשפחות יהודיות מעבירות מדור לדור על עברם, על גורל אבותיהם. קָצֵר מערבב תקופות, משחזר תקופה מוקדמת בעזרת הידע ההיסטורי שרכש וחוויותיו האישיות. בדרך זו מתגבשת עלילה אחידה שהופכת את ארבעת הכרכים של
האגדה היהודית למקור ספרותי מיוחד, יוצא דופן, של מורשת הקהילה היהודית בהונגריה.
מכתב של אילֵש קָצֵר לשימון דַרוָש (Darvas Simon)
31 ביולי 1956
Royal Crescent 15"
London, W11
Phone: 9786 Park
שימי היקר,
אני מנסה לענות על שאלותיך בקיצור ככל האפשר.
בסתיו של השנה החולפת סיימתי לכתוב את הרומן האחרון שלי, ששמו Három a csillag (שלושת הכוכבים), והוא ראה אור באביב בשני כרכים בבית הדפוס של העיתון Új Kelet בתל אביב. זהו חלק מ - Zsidó legenda (האגדה היהודית), הרומן ששני חלקיו הראשונים בהונגרית, Ne félj, szolgám, Jákob (אל תירא עבדי יעקב) ו- Jerichó ostroma (מצור יריחו), יצאו לאור אף הם לראשונה בתל אביב. באנגלית יצאו לאור כבר קודם Fear not my Servant Jacob ו - The Siege of Jericho אצל Methuen בלונדון וכן בכרך אחד בשם The Siege ב - Dial Press בניו יורק.
בכך סיימתי את הטרילוגיה המתוכננת, שרבים קוראים לה בטעות טטרלוגיה. מקור אי-ההבנה הוא בכותרת הנפרדת של הכרך השני של Három a csillag (שלושת הכוכבים): Kossuth Lajos zsidaja (היהודי של לָיוש קוֹשוּט). שני הכרכים נחשבים רומן אחד. הרומן החדש התקבל בצורה יוצאת מן הכלל בישראל ובכל מקום בעולם שבו חיים יהודים מהונגריה.
בימים אלה אני מכין את הגרסה האנגלית של Három a csillag ומקווה לסיימה עד תחילת השנה הבאה. בינתיים אני עובד על מעשייה שמעסיקה אותי כמעט ארבעה עשורים. בתקופת שהותי בקוֹלוֹז'וָר עוד בתחילת שנות העשרים כתבתי בכתב העת Napkelet את סיפור מסעה הפלאי של הנסיכה המצרית רָנוֹפרוּ אל 'סוף העולם' כפי שהבנתי מסיפור שקראתי בפפירוס עתיק. המעשייה יצאה לאור חמש-עשרה שנה מאוחר יותר בצורה מורחבת בספרי Gödölyét, Gödölyét! (חד גדיא, חד גדיא). גם ההרחבה הזו של גלעין של הסיפור לא סיפקה אותי; התחלתי לכתוב אותו מחדש, וגם את השיר חד גדיא, שכפולקלור בעל ערך נוצר במשך מאות בשנים ולא ניתן לתרגמו בנשימה אחת. את המעשייה של רָנוֹפרוּ כתבתי לילדים מבוגרים, למבוגרים ילדותיים ולילדים ילדותיים – על פני כמאה ושישים דפי ספר, שאותם אפרסם בקרוב.
בראשי נרקם גם רומן חדש שאתחיל רק בסוף הסתיו. בינתיים אינני יכול לומר על כך יותר. אני יכול רק לגלות שהנושא מעסיק ומרגש אותי למדי; אני עדיין דוחה את הכתיבה רק כדי שאוכל להרהר בינתיים, או לפי דבריהם של סופרי הדורות הקודמים, להתפלל. בתפילה שכתב למוזה, במבוא לאפוס הגדול שלו, המשורר זריניִי (Zrínyi) מבטא בצורה קלאסית את המצב הזה: תני כוח לנוצתי.
אני מקווה, שימי החביב, שבכך סיפקתי את רצונך. אני מצרף גם את התמונה ומחבק אותך בידידות הוותיקה שלנו,
אילֵש
אני מצרף גם Hatikva אחד. אולי תוכל להשתמש בו. אם לא [?] את התמונה. שלח לי בחזרה אחרי השימוש."
"אָרַנקָה ושימי היקרים,
אני שולח לכם שנה טובה זו כי אם לא הבהרתי את עצמי, אני מבקש בשבילכם באופן מיוחד כוח, בריאות, שמחה וכל טוב.
אילֵש וערה"
מינואר 1939 היה קָצֵר תסריטאי ודרמטורג בחברת הסרטים של שַנדוֹר קוֹרדָה
(Korda Sándor) בלונדון; כעיתונאי המשיך לעבוד באנגלית. מאמריו הופיעו גם בעיתונים יהודיים בשפה ההונגרית (
Hatikva משנת 1946, דרום אמריקה;
Új Kelet משנת 1949, ישראל).
בסתיו 1952 ביקר לראשונה בישראל, ובה התיישב בסוף נדודיו ב-1959.
יוֹזֶ'ף הָלמי (Halmi József), A hatvanöt éves Kaczér Illés (אילֵש קָצֵר בן שישים וחמש), 1952
"נפגשנו בפעם הקודמת בשוויץ מול קפה אינדיה בציריך, בינואר לפני ארבע-עשרה שנים. אילֵש קָצֵר נפרד ממני. נפרדנו כך שלא האמנתי שאראה אותו עוד. [...] הוא אחז במזוודה המגופרת המרופטת החצי-ריקה שלו כמו אבותיו משכבר הימים, כשהסתלקו מרחוב ציגַניהָל באֶטוָר [שם דמיוני לעיר סַטמַר בספרי האגדה היהודית] עם צרורותיהם העלובים לעבר אי-ודאות אכזרית. רגליי היו מכוסות עדיין פצעים איומים מלאי מוגלה, זיכרון מכוער מן הכלא הנאצי בווינה; סימני מקל הגסטפו כיערו את פניי, לבי בקושי עמד בהליכה המאומצת ממכות הקת של רובי הפושעים. אילֵש קָצֵר חיבק אותי; עיניו לא רמזו על השתתפות בצער או על רחמים לאור הפרידה לנצח; פניו הבהירות, הנקיות, הקרינו עידוד ידידותי. [...] נפגשנו שוב בחגיגה השנתית המסורתית של איגוד העיתונאים בתל אביב. [...] לא שאלנו איש את רעהו על קורות ארבע-עשרה השנים; הבטנו זה בזה, ועינינו, לבותינו, שכלינו ונפשותינו ידעו הכול, בדיוק. מעולם לא קבענו להיפגש באסיה; נפגשנו מחדש בישראל, ובו ברגע שנינו הרגשנו שרק כאן יכולנו להיפגש שוב אחרי ארבע-עשרה שנים."
הוא נהיה שוב כתב בעיתון
Új Kelet, שהחל להופיע בתל אביב, היה למנהיג ונציג פעיל בארגונים ובוועדות של ישראלים דוברי הונגרית ולנשיא הסניף הישראלי של ההתאחדות העולמית של יהודי הונגריה. בפרק האחרון של חייו כבר לא כתב יצירה ספרותית בהיקף גדול. ההספדים מדווחים שפורסמו שישים מיצירותיו.
אילֵש קָצֵר
"נשארתי, כפי שעורך יהודי-אנגלי מצטט את דבריי, סופרם של הנודדים בדרכים. שרתי ואני ממשיך לשיר עד היום את שירי העם הנודד. שרתי את שירי העם הנודד בדרכים."
"שבע ערים יווניות התחרו על הומרוס העיוור; עליי התווכחו שבע מדינות: בהונגריה הייתי יהודי, בגרמניה צ'כי, בצ'כוסלובקיה ראו בי אוסטרי, באוסטריה – הונגרי. בגלל זה הייתי חייב לברוח, להימלט ממדינה למדינה, עד שלאחר חיים נוחים יחסית בלונדון מצאתי את ביתי בישראל, בנקודה נחמדה ושקטה, ברמת חן."
אנה סָלָאִי
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון