ב-1926 חזרו רבים מן המהגרים להונגריה בעקבות פרסום תקנת החנינה.
להַטוָנִי
(Hatvany) הבטיחו שלא תהיינה לחזרתו השלכות משפטיות. אך יום לאחר שהגיע לפֶּשט, בדצמבר 1927, עצרו אותו. במשפט נגדו הוא הואשם בריגול ובגידה במולדת בגין המאמרים שפרסם בווינה. הוא בילה בכלא תשעה חודשים מן העונש שנקצב לו; במשך שנתיים אסרו באופן מוחלט את פרסום כתביו.
משברים אישיים וחיפוש תנאים מתאימים ליצירה מסבירים את העזיבה והחזרה התכופות של דֵרי
(Déry); הקשר ההדוק עם תנועת הפועלים בברלין ובווינה תרם לחיפושי הדרך שלו גם במובן הגיאוגרפי. ב-1938 גם דֵרי נכלא בבודפשט, בגין תרגום ספרו של אנדרה ז'יד על מסעו לרוסיה.
טיבּוֹר דֵרי, Ítélet nincs (אין פסק דין), 1967–1969
"הספר [של ז'יד] הופץ באופן חופשי באיטליה הפשיסטית כיצירה אנטי-קומוניסטית; בצרפת הסטליניסטים תקפו את המחבר. בהונגריה קרה בדיוק ההפך: דנו את המתרגם בגלל תעמולה קומוניסטית."
הקריירה של פֵּטֶר אוּיוָרי
(Ujvári Péter) הובילה אותו מאֵרשֶקאוּיוָר
(Érsekújvár) בצפון הונגריה, אזור ילדותו, לסֶגֶד
,(Szeged) אחר כך לפֶּשט ובהמשך, ב-1920, לווינה. מסלול ההגירה שלו היה קצר יותר מזה של עמיתיו הסופרים והעיתונאים. בדומה להם, גם הוא היה רב-לשוני, אבל למעט התקופה בווינה, הוא נשאר באזורים דוברי הונגרית. מווינה הגיע עם עמיתיו העיתונאים למערכת העיתון
Új Kelet בקוֹלוֹז'וָר
,(Kolozsvár) ומשם חזר ב-1923 לאֵרשֶקאוּיוָר. פעילות העריכה והפובליציסטיקה שלו נמשכה בערי האזור; גם בתקופה הזו כתב רומנים, אבל רק חלקי פרקים שרדו מיצירותיו. ב-1926 היה שוב עיתונאי בפֶּשט, ושם יצאה לאור ב-1929 עבודתו האחרונה, לקסיקון יהודי הונגרי בעריכתו.
אנה סָלָאִי
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון