יוֹזֶ'ף ווֹלפְנֶר
,(Wolfner József) אביו של אישטוָן פַרקָש, היה אחד מן המייסדים והמנהלים של הוצאת הספרים זינגֶר את ווֹלפְנֶר. פַרקָש, כמו אלפרד רֵט
(Réth Alfréd) החל את לימודי הציור שלו אצל לאסלוֹ מֶדניָנסקי
(Mednyánszky László). בקיץ 1906 ובקיץ 1907 צייר במושבת האמנים בנאג'בַּניָה
(Nagybánya) לצד קָרוֹי פֶרֶנצי
(Ferenczy Károly) ואישטוָן רֵטי
(Réti István); ב-1907 למד אצל אדוֹלף פֵניֶש
(Fényes Adolf). ב-1908 יצא למסע לימודים באיטליה, וכשחזר נרשם למכללה לאמנויות. ב-1910 הוא המשיך את לימודיו במינכן, אחר כך שהה שנתיים בפריז, התוודע לקוביזם ולמד ב -
Académie de la Palette. עם פרוץ המלחמה נאלץ לחזור להונגריה, התייצב כמתנדב ונפל בשבי האיטלקי. ב-1919 חזר לבודפשט. ב-1924 הוצגה התערוכה הראשונה של ציוריו במוזיאון
Ernst.
שני אירועים מכוננים התרחשו בחייו של פַרקָש בשנת 1925: הוא התחתן עם אידָה קוֹנֶר
(Kohner Ida) "הטובה והכנועה", "היא עצמה ציירת כישרונית מאוד", לפי רשימות ידידו הפריזאי גיאו-שארל
,(Géo-Charles) ועבר לגור בצרפת. כאן התחילה תקופה קצרה שהוקדשה כולה לציור. רוב השנה שהו בפריז, ואת הקיץ בילו באיטליה, בספרד, בדרום צרפת או בברביזון
(Barbizon).
פַרקָש נטש את ציורי השמן והתחיל לעבוד בטמפרה על עץ צבוע לבן; לא רק הטכניקה השתנתה – גם בעולמו הציורי חל מהפך. במקום ציורי הנוף הכבדים בעלי הגוונים הכהים הוא צייר דיוקנאות, רישומי דמויות ועצמים בהירים בצבעים שקופים, נעימים. התערוכה שלו בסלון הסתיו בשנת 1927 זכתה להצלחה; תמונותיו החלו להימכר. במאי 1929 יצא לאור אלבום מיוחד ונדיר בשם
Correspondances, ובו עשר מיצירותיו של פַרקָש ושיריו של אָנדרֶה סלמוֹן
(André Salmon). באותה שנה הוצגה התערוכה הראשונה שלו ב -
Le Portique הגלריה של מרסל בֶּר דה טוּריק
(Marcelle Berr de Turique).
מרסל בֶּר דה טוּריק, Je les ai connus (הכרתי אותם), 2003
"הצעתי לו שיביא כמה [מציוריו לגלריה], אבל הוא סירב בתוקף ואמר שרק ראיית מכלול ציוריו תאפשר הערכה נכונה של עבודתו. [...] רבע שעה מאוחר יותר מצאתי את עצמי בחדר בעליית גג, חסר נשימה ומחשבה, כועס, מוכן לפגוש ציור מחפיר. התיישבתי בלי לומר מילה וציפיתי בסלידה להצגת התמונות. נכבשתי בן רגע."
פַרקָש הציג ב-
Le Portique בשתי הזדמנויות נוספות – ב-1930 וב-1932. ב-1931 השתתף ב-
Art Hongrois Moderne (
אמנות הונגרית מודרנית), התערוכה הקבוצתית של
Editions Bonaparte.
ב-1932 זכה פַרקָש לתערוכה רטרוספקטיבית במוזיאון
Ernst בבודפשט. ימים אחדים לפני הפתיחה נפטר יוֹזֶ'ף ווֹלפְנֶר. הייתה זו טרגדיה כפולה: פַרקָש איבד את אביו וגם את החלום שיוכל להקדיש את עצמו רק לציור. היה עליו לחזור להונגריה כדי לקבל על עצמו את ניהול הוצאת הספרים זינגֶר את ווֹלפְנֶר.
מכתב של אישטוָן פַרקָש לגיאו-שארל ,(Géo-Charles) פריז, 6 באפריל 1932
"אבי מת, ועמו, אני חושש, גם הציור שלי. חיים חדשים קוראים לי, ורק אלוהים יודע אם אוכל אי פעם לאזנם עם חיי הישנים."
ב-1934 הוא השתתף בתערוכה של הסלון הלאומי
שמונה-עשר ציירים הונגרים ובביאנלה בוונציה, ובשנים הבאות השתתף בתערוכות של
KÚT (חברה חדשה של אמנים). ב-1936 וב-1941 הציג תערוכות יחיד חדשות, אף שניהול הוצאת הספרים השאיר לו זמן מועט לציור.
ב-1944 הוא גורש לאושוויץ ולא חזר.
***
זוהי גרסה מקוצרת של טקסט שהופיע בספרה של יוליה צֶ'רבָּה
,(Cserba Júlia)Magyar képzőművészek Franciaországban, 1903–2005(
אמנים פלסטיים הונגרים בצרפת, 1903–2005),
,Vince Kiadó 2006
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון