Image
בֵּלָה קַלמָן ,(Kálmán Béla) גֶ'רג' קֶפֶּש ,(Kepes György) 1974; אוסף פרטי

חוג מוּנקָה

חוג מוּנקָה והקצנת הימין
באמצע שנות העשרים נראָה כי יש רגיעה בהונגריה. גם לָיוֹש קָשָק (Kassák Lajos) חזר מווינה לבודפשט וב-1927 ייסד כתב עת שמאלני אוונגרדי, Munka, שמלכתחילה כוּון לאמנויות הפלסטיות אך עם הזמן נטה יותר ויותר להדגשים פוליטיים. תלמידי המכללה לאמנויות, בהם שַנדוֹר טראוּנֶר ,(Trauner Sándor) גֶ'רג' קֶפֶּש (Kepes György) ולָיוֹש וָיידָה ,(Vajda Lajos) קיבלו את כתב העת החדש בשמחה. הם הצטרפו בהתלהבות לחוג מוּנקָה, וב-1929 ייסדו בעצמם קבוצה פרוגרסיבית.

שַנדוֹר טראוּנֶר משך בתקופה זו תשומת לב, בעיקר כי תמונותיו העידו על הקשר בין הקונסטרוקטיביזם לסוריאליזם וכן משום שלעתים שילב בהן מונטאז' של צילומים בהשפעת אמנות הקולנוע הסובייטית. על יצירותיו הגרפיות שפורסמו בכתב העת MA חתם בשם DOR. בדצמבר 1929 הוא עזב את הונגריה, שנטתה יותר ויותר ימינה. הוא נסע לפריז, עסק בעיצוב אמנותי לסרטים וזכה כמה פעמים בפרסי אוסקר וסֶזאר.

ב-1930 עזבו גם גֶ'רג' קֶפֶּש ולָיוֹש וָיידָה את הונגריה. וָיידָה חזר כעבור שלוש שנים וחצי, ואילו קֶפֶּש התיישב בברלין לכמה שנים, ב-1936 עבר ללונדון וכעבור שנה נעתר לבקשתו של לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג' (Moholy-Nagy László) והיה למורה ב - New Bauhaus בשיקגו. קֶפֶּש חיבר בין אמנות למדע; עד לפרישתו ב-1974 היה מנהל Center for Advanced Visual Studies שאותו ייסד.

התקופה שבילה בפריז עזרה ללָיוֹש וָיידָה לגבש שפה ייחודית שופעת מוטיבים דתיים, סמלים אבסטרקטיים ומאפיינים סוריאליסטיים. הוא חזר להונגריה ב-1934 כאמן בשל מלא רעיונות, אך הייתה זו תקופה שבה רק אמנות ברוח לאומנית נוצרית יכלה לזכות בהכרה רשמית. גם המכללה לאמנויות תמכה בגלוי באידיאולוגיה ימנית. וָיידָה היה יכול להציג את תמונותיו רק בחוגים מצומצמים, בסטודיו של חבר זה או אחר ובתערוכות קבוצתיות שארגן מפעל האמנים (Művészakció) של ההתאחדות הארצית של האמנים היהודים בהונגריה (OMIKE). למרות זאת הייתה לעבודתו השפעה ניכרת על בעלי מחשבה חופשית מקרב בני דורו, על כמה מחברי האסכולה האירופית שלאחר המלחמה ועל דורות של אמנים בהמשך. מחלת השחפת שלו התפרצה במחנה העבודה ובשנת 1941 הביאה למותו, בהיותו בן 33.

מאמצע שנות השלושים היגרו אמנים רבים מפני משטרו של מיקלוֹש הוֹרטי (Horthy Miklós) והפשיזם המתחזק בכל מקום וחיפשו מקלט באירופה ומעבר לה. אֶנדרֶה נֶמֶש (Nemes Endre) עבר דרך ייסורים: ב-1938 הוא עבר מפּראג לפינלנד, הוגלה משם, חיפש מקלט בנורווגיה, אך נאלץ לעזוב גם אותה. לבסוף מצא מקלט בשוודיה, ושם נשאר עד מותו. דֶזֶ'ה אוֹרבָּן (Orbán Dezső) יצא לדרך עם משפחתו ועצר רק כאשר הגיע לאוסטרליה. הצלמים רוברט קאפָּה (Robert Capa) ולוּסיין אייגנֶר (Lucien Aigner) היגרו לארצות הברית. האמן זוֹלטָן קֶמֵני (Kemény Zoltán) ואשתו הציירת לֶנקֶה סֶמֶרֶה (Szemere Lenke) היגרו לפריז ומשם ב-1942 לציריך; מאוחר יותר זכה קֶמֵני לשם בינלאומי כפסל חדשן שהשתמש במרכיבים תעשייתיים, ברגים וצינורות בתבליטים שלו.

יוליה צֶ'רבָּה
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון