לדברי בֵּלָה צוֹבֶּל
,(Czóbel Béla) רודולף דינֶר-דֵנֶש היה הנציג הדומיננטי ביותר ב"אסכולת פריז ההונגרית". הוא התחיל ללמוד לצייר בבית הספר לשרטוט של בודפשט, המשיך בלימודי ערב במכללה למקצועות העיצוב וביקר זמן מה גם במכללה לאמנויות – שם למד אצל הצייר הבולט קָרוֹי פֶרֶנצי
(Ferenczy Károly). במושבת האמנים בקֶצ'קֶמֵט
(Kecskemét) עבד בהדרכתו של בֵּלָה איוָניִי-גרינוָלד
(Iványi-Grünwald Béla). ב-1916 הציג את ציוריו בתערוכה של הסלון הלאומי, וב-1918 היה בין המשתתפים בתערוכה של
MA שאצר לָיוֹש קָשָק
(Kassák Lajos). תערוכתו המשמעותית הראשונה, שכללה כמאה יצירות, הוצגה ב-1924 בסלון בֶּלוֶדֶר וקצרה הצלחה גדולה. ממכירת התמונות הוא השיג כסף כדי לנסוע לפריז.
בשנה הראשונה לשהותו בפריז הציג דינֶר-דֵנֶש תערוכת יחיד של רישומים ואקוורלים בגלריה
Nouvel Essor. הוא הפך לדמות מקובלת בקרב חבורת האמנים והסופרים ההונגרים במוֹנפּרנָס. עם חבריו נמנו לָיוֹש טיהָניִי
(Tihanyi Lajos) והֶנריק מָיוֹר
(Major Henrik); מגבלות השפה מנעו ממנו ליצור קשרים עם חוגים צרפתיים ועם בני לאומים אחרים.
ב-1931 השתתף דינֶר-דֵנֶש בתערוכה
Art Hongrois Moderne (
אמנות הונגרית מודרנית) שהתקיימה ב -
Editions Bonaparte. אחריה החליט לחזור עם אשתו ובנו פֵּטֶר
(Péter) לבודפשט, בתקווה שבהונגריה יהיה לו קל יותר להצליח.
ב-1932 הוא הציג תערוכה בקזינו של קאשָה
(Kassa). הבעלים שילמו לו בצבעים ובבדים וכך אפשרו לו להמשיך לעבוד. יצירתו הושפעה מלכתחילה מסגנון הציור הצרפתי, והשפעה זו התחזקה במשך שנות שהותו בפריז ונראתה בבירור בתערוכתו בגלריה
Fränkel ב-1937.
אַנדרָש פֵּטֶר (Péter András), תערוכתו של רודולף דינֶר-דֵנֶש בגלריה Fränkel, 1937
"משם הוא הביא את האמונה באוטונומיה של הציור, שאפשרה לציירים המודרניים בפריז, ובעקבותיהם לו עצמו, ניתוק מייצוג נאמן של הטבע לטובת שאיפה להפשטה שבה צורות המציאות כפופות באופן בלעדי למשמעות התמונה עצמה."
בעקבות תערוכה זו זכה דינֶר-דֵנֶש בפרס של החברה על שם פּאל סיניֶאִי מֶרשֶה
(Szinyei Merse Pál) לציורי נוף. עבודותיו החלו להימכר, ובנסיבות היסטוריות אחרות הוא היה יכול לצפות לשנים קלות יותר.
ב-1944 ברח דינֶר-דֵנֶש מצעדת המוות וחזר ברגל לבודפשט. הוא חווה את השחרור על סף מיתה ברעב, במרתף הגטו בפֶּשט. השלטון, שנוצר לפי דוגמת הדיקטטורה הסובייטית הקומוניסטית, דיכא את כל מי שלא רצה לשרתו, ודינֶר-דֵנֶש נכלל בקטגוריה הזו. ב-1946 זכה בפעם השנייה בפרס של החברה על שם פּאל סיניֶאִי מֶרשֶה, וב-1947 הציג תערוכת יחיד אחרונה בחייו. השנים שלאחר מכן הביאו להתנכלויות ולהשתקת נוכחותו האמנותית.
יום אחד המתינה לו אשתו בתחנה בסֶנטאֶנדרֶה
(Szentendre) לשווא; הוא לקה בהתקף לב באוטובוס בדרכו הביתה.
***
זוהי גרסה מקוצרת של טקסט שהופיע בספרה של יוליה צֶ'רבָּה
,(Cserba Júlia)Magyar képzőművészek Franciaországban, 1903–2005(
אמנים פלסטיים הונגרים בצרפת, 1903–2005),
,Vince Kiadó 2006
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון