אמנים בפריז

מתחילת המאה העשרים פריז משכה יותר ויותר אמנים, בהם ציירים מהונגריה. ב-1901 הגיע בֶּרטָלָן פּוֹר ,(Pór Bertalan) ב-1903 בֵּלָה צוֹבֶּל ,(Czóbel Béla) ב-1905 אלפרד רֵט ,(Réth Alfréd) אחר כך שַנדוֹר ציפֶר ,(Ziffer Sándor) דֶזֶ'ה ציגָני ,(Czigány Dezső) רוברט בֶּרֵני ,(Berény Róbert) דֶזֶ'ה אוֹרבָּן ,(Orbán Dezső) אַנדוֹר בָּש ,(Basch Andor) פּאל בּוֹר ,(Bor Pál) רֶזֶ'ה בָּלינט ,(Bálint Rezső) ארמָנד שֶנבֶּרגֶר (Schönberger Armand). אמנים הונגרים רבים אחרים – כמו וילמוֹש פֶּרלרוֹט-צָ'בָּה (Perlrott-Csaba Vilmos) או וָלֵריָה דֵנֶש (Dénes Valéria) – הגיעו לפני מלחמת העולם הראשונה לפריז כדי ללמוד באקדמיות לציור, בעיקר ב - ,Julian ב - Colarossi או ב - ,Académie de la Grande Chaumière וגם כדי להשתלם בבית הספר של מאטיס שנחנך ב-1908. אחת הסיבות להתעניינות הפתאומית הגדולה הייתה ביקורו של בֵּלָה צוֹבֶּל במושבת האמנים בנאג'בַּניָה (Nagybánya). עמיתיו שם הושפעו עמוקות מן הדרך החדישה שבה צייר כשהגיע מפריז.

רוב הלומדים בפריז חזרו לארצם לאחר שהות של כמה חודשים או שנים; אלה שנשארו בצרפת מצאו את עצמם במצב קשה עם פרוץ המלחמה ב-1914; הפעם הם לא נאלצו לסבול בגלל מוצאם היהודי, אלא בשל היותם אזרחים של מדינת אויב. לאלפרד רֵט ולפּאל בּוֹר ציפו שנים רבות במעצר במחנה הסגר יחד עם רבים אחרים; בֵּלָה צוֹבֶּל הצליח לברוח בזמן להולנד על אופניים.

אחרי שנות הסבל במלחמה הגיעו עם השלום השנים העליזות ,(Années Folles) תקופה שנמשכה עד למשבר הכלכלי בשנת 1929. מועדוני הלילה של מונפַּרנָס התמלאו; סופרים, משוררים ואמנים שוב התכנסו והתווכחו בבתי הקפה; תלמידים מארצות שונות נהרו לאקדמיות לאמנות. בתקופה זו הגיעו לפריז אַרפָּד סֶנֶש (Szenes Árpád) וז'יגמוֹנד קוֹלוֹז'וָרי ,(Kolozsváry Zsigmond) הצלם אַנדוֹר קֶרטֵס (Kertész Andor) ורוֹז'י קלֶיין (Klein Rózsi); כמה שנים מאוחר יותר הגיעו הפסל מיקלוֹש גָרדוֹש (Gárdos Miklós) ואישטוָן הָאידוּ (Hajdú István). לָיוֹש טיהָניִי (Tihanyi Lajos) הגיע מברלין, ואישטוָן פָרקָש (Farkas István) חזר מבודפשט.


לקראת סוף העשור גדלה מושבת האמנים יוצאי הונגריה באופן משמעותי, וב-1931 ארגנו מַרצֶל וֵרטֶש (Vértes Marcell) ואימרֶה ג'וֹמָאִי (Gyomai Imre) תערוכה שכותרתה Art Hongrois Moderne (אמנות הונגרית מודרנית) שהציגו בה, בין השאר, לָיוֹש טיהָניִי, בֵּלָה צוֹבֶּל, אישטוָן בּיאָאי-פוֹגלֶיין ,(Biai-Foglein István) לֶנקֶה פֶלדֶש ,(Földes Lenke) רודולף דינֶר-דֵנֶש ,(Diener-Dénes Rudolf) ז'יגמוֹנד קוֹלוֹז'וָרי, וינצֶה קוֹרדָה ,(Korda Vince) לאסלוֹ מֶגֶ'ש ,(Medgyes László) אַרפָּד סֶנֶש ואַנדרָש סֶנֶש (Szenes András).


תערוכה זו מעידה על כך שאמנים רבים וטובים יוצאי הונגריה התאספו בתקופה זו בפריז והיו פעילים בה מאוד. רבים מן האמנים הציגו בגלריות מכובדות (Galerie Sacre du Printemps, Galerie Pierre,
Galerie Jeanne Bucher, Galerie Berthe Weill) ובתערוכות קבוצתיות חשובות והשתתפו בעבודות ההקמה של התערוכה העולמית ב-1937. לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג' ,(Moholy-Nagy László) אלפרד רֵט ולָיוֹש טיהָניִי היו חלק מהתנועה האוונגרדית שייצגה נטיות אבסטרקטיות שונות והצטרפו לקבוצת Abstraction-Création שנוסדה ב-1931. הם השתלבו בחיי האמנות הפריזאית, היו לחיילים ולקצינים בגדודי האמנים. הם היו רעבים וקשי-יום אך נלהבים, כי היו צעירים וחופשיים.


למעט כמה יוצאים מן הכלל, כמו לאסלוֹ מֶגֶ'ש, שהשתייך לחוג היום וב-1932 עיצב תפאורה לתיאטרון Művész בבודפשט, היו הקשרים בין הציירים והפסלים שחיו בפריז ובין חיי האמנות בהונגריה קלושים. הסיבה לכך הייתה בראש ובראשונה הפוליטיקה התרבותית השמרנית שהלכה והקצינה בתקופת שלטונו של מיקלוֹש הוֹרטי ,(Horthy Miklós) הביטה בבוז על יצירות האמנים בפריז ודחתה את המודרניזם. גישה זו הפכה את עבודת האמנים שחיו בהונגריה לבלתי אפשרית (במיוחד אם היו יהודים) במחצית השנייה של שנות השלושים. מסיבה זו ובגלל הפשיזם שהלך והתפשט בגרמניה החלו גלי הגירה חדשים; במחצית השנייה של שנות השלושים שוב הגיעה שורה של ציירים ופסלים יהודים לפריז. מהונגריה באו פּאל גַבּוֹר ,(Gábor Pál) גֶ'רג' קָדָר ,(Kádár György) אֶרווין מָרטוֹן ,(Marton Ervin) לָיוֹש בַּרטָה (Barta Lajos) ואֶנדרֶה רוֹז'דָה (Rozsda Endre); מברלין הגיעו אֶרנֶה קלָאוּס (Klausz Ernő) וז'יגמוֹנד ויטמָן (Wittmann Zsigmond). ב-1936 התיישב בפריז מיקלוֹש שֶפֶר ,(Schöffer Miklós) נציג בולט של אמנות הקינטיקה-קיברנטיקה, וב-1938 הגיע הגרפיקאי והצלם אישטוָן שוֵד (Svéd István).


גם פריז לא היתה מקלט לזמן רב. הכיבוש הגרמני אילץ את האמנים להסתתר או לעזוב את הבירה הצרפתית. המושבה ההונגרית התפזרה. אחדים עזבו את פריז עוד לפני הכיבוש הגרמני: ויֶירה דָה סילבה (Vieira de Silva) ואַרפָּד סֶנֶש הפליגו לברזיל, גַבּוֹר פֶּטֶרדי ,(Peterdi Gábor) מַרצֶל וֵרטֶש ולאסלוֹ מֶגֶ'ש – לארצות הברית. אישטוָן שוֵד היה בשנות המלחמה במצרים. השלטונות הצרפתיים עצרו את ז'יגמוֹנד קוֹלוֹז'וָרי ואשתו אאוּרֵליָה וָאל (Wahl Aurélia); שנה וחצי קשות מנשוא עברו עליהם במחנה גירְס (Gurs) לפני שברחו לשוויץ. את הציורים שבהם תיאר את האסירים שותפיו לגורל מן המחנה – כרות-רגל עטוי עור אווז, לובשי סמרטוטים, זקן שאצבעו פצועה וקפואה, אדם רעב מחטט בזבל – תרם קוֹלוֹז'וָרי שנים מאוחר יותר ליד ושם בירושלים.


היו שהתנדבו לשרת בלגיון הזרים או הצטרפו לתנועת המחתרת הצרפתית, למשל גֵזָה סוֹבֶּל ,(Szóbel Géza) פֶרנָנד וָגוֹ-וֶייס ,(Vágó-Weiss Fernand) ז'יגמוֹנד ויטמָן, אישטוָן הָאידוּ, אֶמיל סיטיָה (Szittya Emil) ואֶרווין מָרטוֹן. רבים חיפשו מפלט באזור החופשי, ואחרים הסתתרו בפריז ובמקומות אחרים. מיקלוֹש שֶפֶר הסתתר באוֹבֶרן ,(Auvergne) אלפרד רֵט בשנטיִי (Chantilly). את הצייר שַנדוֹר הֶיימוֹביץ' (Heimovits Sándor) הסתיר הפסל ממוצא הונגרי אנטוֹן פּרינֶר (Anton Prinner) בסטודיו שלו. גֶ'רג' קָדָר גורש מצרפת ונאלץ לחזור לבודפשט, אך היו גם אחרים, כמו אֶרנֶה קלָאוּס, פּאל גַבּוֹר, אֶנדרֶה לֵוָאִי ,(Lévai Endre) אֶנדרֶה רוֹז'דָה ולָיוֹש בַּרטָה, שחזרו מרצונם להונגריה במחשבה השגויה ששם יהיו בטוחים יותר משהיו כזרים בצרפת.


הלוחם המתנדב ז'יגמוֹנד ויטמָן, שנשאר בצרפת, מת מות גיבורים ב - Massif des Vosges. אחרים גורשו מדרַנסי (Drancy): ב-1942 פֶרנָנד וָגוֹ-וֶייס ויֶנֶה קראוּטֶר ,(Krauter Jenő) ב-1943 אֶרנֶה בּירוֹ (Bíró Ernő). בֵּלָה מֵסֶיי-מוּנקָש (Mészöly-Munkás Béla) נלקח ב-1942 למקום לא ידוע ולא חזר.


נעלמו, נפטרו, ברחו, התפזרו, חזרו. ב-1945 החיים התחילו מחדש, אך אזור מונפַּרנָס לעולם לא יהיה מה שהיה ללא מושבות יהודי מזרח אירופה ומרכזה – ההונגרים, הרוסים, הגרמנים, הפולנים והליטאים.

יוליה צֶ'רבָּה
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון