מרבית האמנים שנמלטו מהונגריה סביב 1920 ראו בווינה תחנת מעבר בלבד. רבים המשיכו בדרכם לברלין, וכך מתחילת שנות העשרים התקיימה בבירה הגרמנית המושבה המאוכלסת ביותר של אמנים יהודים יוצאי הונגריה. העובדה שהיעד שלהם היה גרמניה, בעיקר ברלין, מוסברת בחלקה בזיקתם המסורתית של יהודי הונגריה לתרבות הגרמנית ובחלקה בכך שבתקופה זו העיר הייתה אחד המרכזים האירופיים התוססים בתחום הספרות, המוזיקה, התיאטרון והאמנות הפלסטית. להיווצרות המצב הזה תרמו במידה רבה דמויות בולטות כמו הֶרוָרט וָלדֶן
(Herwarth Walden) – גיאורג לוין
(Georg Lewin) בשמו המקורי – שייסד ב-1910 כתב עת אוונגרדי בשם
Der Sturm ושנתיים מאוחר יותר הקים גלריה באותו שם. וָלדֶן הציג לגרמנים את הקוביסטים הצרפתים, את הפוטוריסטים האיטלקים ואת יצירותיהם של אמנים שמאוחר יותר היו לאמנים בינלאומיים כמו אוסקר קוֹקוֹשקָה
,(Oskar Kokoschka) וָסילי קנדינסקי
,(Wassily Kandinsky) אלכסנדר ארכיפֶּנקוֹ
,(Alexander Archipenko) מָרק שגאל
,(Marc Chagall) איוָן פּוּני
(Ivan Puni) ואוסקר שלֶמֶר
(Oskar Schlemmer) ואמנים מהונגריה כמו אלפרד רֵט
,(Réth Alfréd) לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג'
,(Moholy-Nagy László) לאסלוֹ פֵּרי
,(Péri László) בֵּלָה קָדָר
(Kádár Béla) והוּגוֹ שֶייבֶּר
(Scheiber Hugó).
הֶרוָרט וָלדֶן, על הוּגוֹ שֶייבֶּר, 1920
"נוכל לראות את עבודותיו של האמן הזה בתערוכת ינואר של [גלריה] Der Sturm. הונגריה, המדינה הגדולה של ציורי הקיטש, שופעת עתה כישרונות: לאסלוֹ פֵּרי, לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג', בֵּלָה קָדָר, שַנדוֹר בּוֹרטניִיק ,(Bortnyik Sándor) אאוּרֵל בֶּרנָט (Bernáth Aurél). הוּגוֹ שֶייבֶּר הוא גבר כבן חמישים, איש חסר נכסים למעט רוח האמנות השורה עליו, אמן ללא גבולות שזנח הצלחה מובטחת בציורי נופים בשמן למען אמנות של תבונה. התערוכה הזאת היא הצהרה חדשה והבטחה."
לָיוֹש טיהָניִי
,(Tihanyi Lajos) דמות עולה בציור האוונגרדי ההונגרי ואחד מהבולטים בחברי השמינייה, נאלץ אף הוא לעזוב את הונגריה בעקבות נפילת הרפובליקה הסובייטית. בניגוד לרבים משותפיו, הוא לא עזב בגלל פעילות פוליטית גרידא, אלא בגלל קשריו עם כתב העת האוונגרדי
MA של לָיוֹש קָשָק
(Kassák Lajos).
MA (1916-1925) היה כלי הביטוי היחיד בהונגרית לזרמים אוונגרדיים במוזיקה, באמנות ובספרות, ויצירותיהם של סופרים, משוררים ואמנים בני התקופה שהופיעו בין דפיו פתחו לקהל ההונגרי שער אל אירופה המודרנית. לָיוֹש טיהָניִי בילה חמש שנים בברלין; ב-1925 הוא עבר לפריז ושם עבד עד מותו בטרם עת ב-1938. למרות כישרונו הוא חי בתנאים קשים וידע תקופות של מחסור בלחם, בצבעים ובבדים, בעיקר משום שלא אהב להיפרד מציוריו ומכר אותם רק כאשר כבר נזקק מאוד לכסף.
גֵזָה מוֹלנָר (Molnár Géza), Arcok fényben és eltűnőben (פנים מוארות ונעלמות), 1982
"הוא היה חירש, דיבורו גרוטסקי, איום. כך, חירש, הוא למד לדבר צרפתית, אנגלית וגרמנית מספרים. בהתחלה הוא היה רק כבד-שמיעה, בהדרגה התחרש לגמרי. הוא צייר וצייר את העולם שקפא סביבו. המחלה שגרמה לחירשותו חיסלה אותו. ז'יגמוֹנד קוֹלוֹז'וָרי (Kolozsváry Zsigmond) הכיר אותו היטב. ממנו שמעתי שטיהָניִי נהג ללכת לקונצרטים, להניח את זרועותיו ואת אצבעותיו על משענת הכיסא ולקלוט את המוזיקה באמצעות התהודה של העץ."
גם לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג' הגיע לברלין דרך וינה. הוא חתם על ההצהרה המשותפת של המהפכנים ההונגרים האקטיביסטים ועזב את הונגריה מחשש לנקמה. כעבור זמן קצר הוא היה למרצה בבאוהאוס; העבודות החדשות ששלח מברלין תרמו לכתב העת
MA שפעל בווינה והשפיעו באופן ניכר על צביונו. מאוחר יותר הנאציזם גרם גם למוֹהוֹלי-נאג' להרחיק עד ארצות הברית.
גם לאסלוֹ פֵּרי היה שייך לחוג היום. בברלין הוא המשיך ליצור עבודות קרובות לקונסטרוקטיביזם הרוסי; במנוסתו מן הנאציזם הוא התיישב לבסוף בלונדון ב-1933. בברלין חיו מאז שנות העשרים הצייר ומומחה התיאטרון אֶרנֶה קלָאוּס
(Klausz Ernő) ושני אדריכלים שמוצאם מפֵּץ'
(Pécs): אלפרד פוֹרבָּט
,(Forbát Alfréd) שותפו לעבודה של גרופּיוס, וכן מורה באוהאוס נוסף, מַרצֶל בּרוֹיֶר
(Breuer Marcell). בשנים האלה עבדו בברלין גם צלמים שהיום הם בעלי שם בינלאומי כמו מָרטוֹן מוּנקָצ'י
,(Munkácsi Márton) רוברט קאפָּה
,(Robert Capa) ויָנוֹש רֶייזמָן
(Reismann János). הצייר גֶ'רג' צָ'טוֹ
(Csató György) למד בין 1930 ל-1934 אצל ארכיפֶּנקוֹ, קֵטֶה קוֹלוויץ וקרל הוֹפֶר
(Carl Hofer); אחרי המלחמה הוא התיישב בפריז.
יוליה צֶ'רבָּה
תרגמה מהונגרית: מרתה רמון