לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג'

לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג' – אחד האמנים ההונגרים המפורסמים והמשפיעים ביותר – בלט בעשייתו גם בקרב האמנים היהודים שיצרו ברוח האוונגרד. הודות לתפקיד המפתח שמילא בבאוהאוס הרים מוֹהוֹלי תרומה חשובה מאוד להעברת עולם התצורות של הציור והפיסול המודרניים לתחום האדריכלות.

מוֹהוֹלי-נאג' נולד בבַּצ'בּוֹרשוֹד (Bácsborsód) בשם לאסלוֹ וֶייס (Weisz László). דודו, ד"ר גוסטב נאג' ,(dr. Nagy Gusztáv) תמך במשפחתו, ולכבודו שינה לאסלוֹ את שם משפחתו לנאג', ואחר כך הרחיב אותו והוסיף לו את השם מוֹהוֹלי – על שם מקום מגוריו של דודו, מוֹהוֹל (Mohol).

ב-1913 פורסמו אחדים משיריו בעיתון Szegedi Napló. לאחר בחינות הבגרות בסֶגֶד ,(Szeged) החל לאסלוֹ ללמוד משפטים בבודפשט, אבל בעטיה של מלחמת העולם הפסיק את לימודיו.

ב-1916 הוצב מוֹהוֹלי-נאג' בחזית המזרחית, ושם צייר על דפים שנתלשו ועל גלויות דואר צבאי מאות ציורים על החיים בשוחות. גם ב-1917, כששכב פצוע בבית חולים צבאי בבודפשט, הוסיף מוֹהוֹלי-נאג' לצייר ציורים.



תחילה למד לאסלוֹ ציור בבית ספרו הפרטי של רוברט בֶּרֵני ,(Berény Róbert) ועד מהרה הצטרף לאקטיביסטים, ללָיוֹש קָשָק (Kassák Lajos) ולחוג MA. ב-1919 חתם גם מוֹהוֹלי-נאג', יחד עם קָשָק, על המניפסט המשותף של האמנים האקטיביסטים. אף כי לא לקח חלק פעיל באירועי הרפובליקה הסובייטית, די היה בעובדה שחתם על המניפסט כדי שייאלץ להימלט לווינה לאחר נפילת דיקטטורת הפרולטריון, מתוך חשש לפעולת גמול נגדו.


לאחר שהות קצרה בווינה המשיך מוֹהוֹלי-נאג' מברלין את קשריו עם כתב העת של קָשָק, MA, שבאותה העת כבר ראה אור בווינה.

פריצתו של מוֹהוֹלי-נאג' לעולם האמנות התרחשה בתערוכה שהוצגה בגלריה של הֶרוַרט וַלדֶן בשיתוף עם לאסלוֹ פֵּרי (Péri László). בפברואר 1922 הוא הציג קומפוזיציות מופשטות ואדריכלות בזכוכית בגלריה Der Sturm.


ב-1923 הזמין ולטר גרוֹפּיוּס, מנהל הבאוהאוס , את לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג' ללמד בבית ספר זה. אישיותו הנמרצת, יצירות האמנות שלו ומשנתו האידיאית המגובשת של מוֹהוֹלי-נאג' שינו את כיוונו של הבאוהאוס.


ב-1928 עזב מוֹהוֹלי-נאג' את בית הספר יחד עם גרוֹפּיוּס. הם עברו לברלין. הוא עיצב את התפאורה לסיפורי הופמן ולמדאם בטרפליי, ובשנת 1929 הסריט את סרטו מרסיי, נמל עתיק
(Impressionen vom alten marseiller Hafen (vieux port)).


ב-1934, לאחר עלייתו של היטלר לשלטון, העתיק מוֹהוֹלי-נאג' את מגוריו לאמסטרדם, משם עבר ללונדון, וב-1937 היגר לארצות הברית – וזו הייתה תחנתו הסופית. בשיקגו נתבקש מוֹהוֹלי-נאג' לעמוד בראש ה- New Bauhaus בעיר. ב-1938 הכניסו אותו הנאצים לרשימת "האמנים הסוטים" ואסרו להציג את עבודותיו. ב-1939 ייסד מוֹהוֹלי-נאג', בשותפות עם אחדים מעמיתיו, את School of Design בשיקגו. ב-1944 זכה בית ספר זה למעמד של מוסד אקדמי, ושמו הוסב ל- Institute of Design ומוֹהוֹלי ניהל אותו עד יום מותו.


את התקופות השונות בדרכו האמנותית של מוֹהוֹלי-נאג' עיצבו האקטיביזם, כתב העת MA והחוג של קָשָק, וכן האוונגרד הרוסי(-היהודי). השפעתם ניכרה באופן מיוחד בתורותיו, ביצירותיו וכן בעקרונות החינוכיים שהנחו אותו בשנות ההוראה שלו בבאוהאוס. הצילום היה הכלי המרכזי שבאמצעותו ראה מוֹהוֹלי-נאג' את העולם. המדיום הזה הביא אתו, בין היתר, את ניתוק האישיות מן האמנות: הוא הגביל את אפשרויותיו של האמן לבטא את אישיותו וכן את התעסקותו הדקדקנית בחומר. הרעיון ליצור אמנות בלי ליצוק בה את האישיות התרקם לראשונה בדאדאיזם, אבל מוֹהוֹלי הוא שיישם את העיקרון בקיצוניות: הוא הזמין מבית החרושת דרך הטלפון את תמונות הטלפון (Telefonbild) האגדיות – סדרה שלמה של יצירות אמנות מופשטות. את העיקרון הזה הוא הרחיב והחיל באמצעות הבאוהאוס על האדריכלות המודרנית כולה: עולם הצורות המופשטות של הבאוהאוס מכפיף את אישיותו של האמן לעולם הצורות המינימליסטיות וההנדסיות – ההעדפות האישיות מוסטות הצדה ובכך מוכרזת האוניוורסליות הגואלת.

לא רק ציוריו ויצירותיו הגרפיות של מוֹהוֹלי-נאג', גם צילומיו מנוגדים למגמה הציורית ששלטה עד אז בכיפה, והדבר מצא את ביטויו בעיקר בצילומי כלים טכניים – מבני ברזל ומכונות – ובפוטוגרמות שלו.


תקופת הזוהר שלו מתקשרת לבאוהאוס, וגם להפך: שגשוגו של הבאוהאוס נבע למעשה מבואו של מוֹהוֹלי-נאג'. הוא עמד בראש הקורס המכין המכריע מן הבחינה האמנותית, ועיצב את תובנותיהם של תלמידיו. גם את בית המלאכה לעיבוד מתכות, שבו עוצבו גופי תאורה, ניהל מוֹהוֹלי-נאג' בעצמו, כשהוא מונחה על ידי הפילוסופיה של "המדריך חסר האישיות": בתוך העולם של צורות יבשות ניתן לתלמידים חופש יצירה מוחלט. מלבד הפן החזותי ייחס מוֹהוֹלי חשיבות גם לעקרונות החברתיים. בהתאם לרוח השמאלניות ששררה בבאוהאוס, הוא טען שהאמנות אינה קניינו של רובד דקיק, אלא שכל אדם מסוגל ליצור אם מצליחים לדלות ממנו את היכולת לכך. את המונח שהטביע ריכרד וגנר ושהתממש בתקופת הסֶצֶסיון (szecesszió): "אמנות כוללת", הרחיב מוֹהוֹלי-נאג' לתפיסה של "יצירה כוללת".


מלבד צורת המופשט העסיקו את מוֹהוֹלי-נאג' האור המתווה את החלל, ההשתקפות והתנועה, ויעיד על כך המודולטור אור-חלל (1922–1930). מוֹהוֹלי פירק את הפורמט של החלל הסגור המסורתי, והעדיף את החומר וההפשטה, את האור ואת התנועה, את האין-סוף.


תפקידם של החוקרים בעתיד יהיה למצוא את הקשר בין שאיפתו של מוֹהוֹלי-נאג' לסינתזה, לאוניוורסליות, משיחיות, פולחן האור הייחודי (מיסטיקה של האור) שלו, ההשקפות השונות שהגדירו את חשיבתו, השפעות, יחסיוּת, חלל וזמן ובין הלך המחשבה היהודי המסורתי.

רודולף קלֶין
תרגמה מהונגרית: עליזה מֶרמֶלשטיין