אביו של אלפרד פוֹרבָּט היה סוחר סיטונאי של יינות בפֵּץ'
(Pécs) שקנה לו מעמד מכובד בקרב הבורגנים היהודים בעירו. נטייתו של פוֹרבָּט לאמנות וכישרונו הרב-צדדי התגלו עוד בצעירותו: המזכרות שאסף סבו מצד אִמו בנסיעותיו השונות – הכדים האטרוסקים, המטבעות העתיקים וחפצי האמנות העתיקים ממצרים – עוררו את התעניינותו בארכיאולוגיה ואת יצר האספנות שלו, והוא החל לאסוף מטבעות. פוֹרבָּט צִייר בכישרון, סרטט תוויות "אקס ליבריס" וקנה לו את היסודות הטכניים של הגרפיקה. ציוריו המוקדמים וסרטוטיו שמורים במוזיאונים של פֵּץ' ושל בודפשט.
ב-1914 נרשם אלפרד פוֹרבָּט לפקולטה לאדריכלות בטכניון של בודפשט, ובראשית לימודיו התעניין במיוחד בתורת הצורות של התקופה העתיקה ובמחקר הארכיאולוגי. לאחר שסיים את שנת לימודיו הראשונה גויס פוֹרבָּט לצבא, ולאחר שחלה, נשלח לאחד מבתי ההבראה לחולי שחפת בהרי הטַטרָה העיליים, ושם שהה כשנתיים. רק בשנת 1917 חזר פוֹרבָּט ללימודיו, אבל מאחר שהעדיף ללמוד במוסד שרמת לימודיו גבוהה יותר, הוא עבר ב-1918 ללמוד בטכניון במינכן.
בשנים 1920–1922 עבד אלפרד פוֹרבָּט במשרדו של גרוֹפּיוּס בוויימר, והיה ממונה על הניהול הטכני של חברת הבנייה זומרפלד בברלין. במהלכה של מסיבה בבאוהאוס הכיר פוֹרבָּט את הֶדוויג ריקר, וכעבור פרק זמן קצר נישא לה.
בתערוכת הבאוהאוס ב-1923 הציג פוֹרבָּט את תכניתו לשיכון המורים והסטודנטים של בית הספר.
אֶרנֶה קָלָאִי (Kállai Ernő), יצירותיו של אלפרד פוֹרבָּט, תערוכה במוזיאון הלאומי בוויימר, 1925
"עבודתו – ואחת היא אם הוא בונה בית משפחתי, בית דירות, נמל תעופה, היכל למשחקי טניס או מבנה לחניית מכונית – מתאפיינת תמיד במקצב מעודן, המודגש גם בצבעים של יחס המסות, חלוקתן, והחלוקה הצורנית של המבנה. עד כמה ספוגים כל האלמנטים המפוכחים והיבשים, לכאורה, של האדריכלות הזאת בחיוניות – על כך אפשר לעמוד בסגנונם המיוחד והחדשני של סרטוטי תכניות הבנייה של פוֹרבָּט."
מפעם בפעם ביקר פוֹרבָּט גם בהונגריה; הוא תכנן בפֵּץ' ובבֵּקֵשצָ'בָּה
(Békéscsaba) בתי דירות ובבודפשט תכנן חווילה על הר גֶלֵרט
(Gellérthegy). הוא פעל בסלוניקי ובברלין בשליחותו של זומרפלד, ואחר כך בתור אדריכל ראשי של החברה, וב-1928 פתח בברלין משרד עצמאי.
ב-1929–1931 עסק פוֹרבָּט בתכנונם של שיכון זימֶנשטַט ושל אצטדיון אַיכקַמפּ בברלין; עבודת התכנון של השיכון בשפַּנדָאוּ-הָזֶלהוֹרסט הועברה אליו מידי גרוֹפּיוּס.
בתחילת שנות השלושים פחת והלך מספר העבודות שקיבל פוֹרבָּט. ב-1932 הזמינה רוסיה הסובייטית יועצים לתכנון ערים, ופוֹרבָּט, יחד עם ארנסט מאי ועמיתיו, נסע למוסקבה. הוא תכנן את שיכון העובדים של מפעלי הפלדה במגניטוגורסק וכן את תכנית ההקמה של קָרָגנדה. לשם ניהול הבנייה העתיק פוֹרבָּט את מגוריו למגניטוגורסק, אלא שהבנייה הופסקה, ובדירות שכבר נבנו לא פעלו ההסקה והביוב. חלקה התעשייתי של מגניטוגורסק כבר היה בתהליך בנייה כשהתחיל פוֹרבָּט בעבודתו באתר. תכנית ההקמה שלו הותאמה לפני השטח וקיצרה את אורכה של העיר לעומת התכנון המקורי. כמו כן הוא הפריד בין אזורי המגורים לאזורי התעשייה. התכנית אושרה, אבל רק מעט ממנה בא לידי ביצוע.
עם סיום החוזה שלו, שנחתם לשנה, חזר פוֹרבָּט ליוון, ושם השתתף בשיקומו של מקדש זאוס באולימפיה ובהכנת הקונגרס הבינלאומי לאדריכלות מודרנית (סיא"ם), שבמסגרתה הכין סקירה על עבודות בניין בערים רוסיות.
אלפרד פוֹרבָּט, העיר הפונקציונלית, סקירה לקונגרס סיא"ם באתונה, 1933
"צורת העיר הנראית לעין היא פונקציה של תנאי החיים המתקיימים בה. צורה זו אינה מתהווה באופן מכני, אלא היוצר הוא המעצב אותה. זוהי משימה הכרוכה בארגון רוחני, שהאסתטיקה שלו היא תולדה של הפתרון ההולם. בניין ערים אינו ענף של מדעי האמנות, כי אם הסינתזה של מדעי החברה, של הכלכלה הלאומית, של הדמוגרפיה ושל מדע התחבורה וההנדסה."
גרמניה הנאצית ביטלה את אזרחותו הגרמנית של פוֹרבָּט – ואחר כך גם את הדיפלומה שלו – אבל בהונגריה, לעומת זאת, עדיין לא הוטלו הגבלות על קבלת עבודות. ביוני 1933 חזר אלפרד פוֹרבָּט לפֵּץ', ואת רוב הזמנות העבודה שהופנו אליו הוא קיבל הודות לקשריו של אביו. הוא תכנן בעיקר חווילות ובתי נופש.
מכתב של אלפרד פוֹרבָּט, פֵּץ', מרס 1936 [המכתב נכתב כנראה אל עורך כתב העת Tér és Forma]
"לפי דעתי, הבנייה החדשה לא זו בלבד שלא מתה, אלא שלמעשה היא עדיין לא נולדה. בתור הזהב של הבאוהאוס בוויימר, כשנסתיימה התקופה הרומנטית של אידיאולוגיית מלאכת היד והחלה תקופה חדשה שבה ניסו לייעל ולייפות את הייצור התעשייתי, נולדה הססמה: 'Kunst und Technik, eine neue Einheit' [אמנות וטכניקה – אחת הן], שהיא הססמה הקונסטרוקטיבית והסינתטית היחידה של הזרמים האמנותיים באלפי השנים האחרונות. אלא שססמה זו נשארה בגדר הבטחה – הבטחה שלא קוימה. האוויר היה רווי אז בכיסופים לסינתזה הגדולה – ולא רק בתחומי האמנויות. [...] אבל הגורל קוצב תוחלת חיים קצרה לססמאות – אם לא יימצא מישהו שיזין אותן בדמו ויהפוך אותן למציאות חיה. הגיעה הגאות הכלכלית, ובעקבותיה שנים דשנות אחדות, אלא שהבאוהאוס וחוג אנשיו התרחקו ממנה מרחק רב. פרק זמן סברנו כי איש המכונה השכלתני אכן נולד והאמנות עברה מן העולם (אולי גם התרבות), ומה שנשאר הוא הטכניקה הצרופה (ציביליזציה) שבתוכה ירגיש האדם טוב יותר מאי פעם. [...] אני חש שהיום חלפו הימים הללו כמו סיוט שנגוז, והדרך שוב פנויה."
פוֹרבָּט אמנם התקבל ב-1935 ללשכת המהנדסים, אבל אף על פי שאפשרו לו להשתתף במכרזים, הוא לא זכה בשום הישג בגלל מוצאו. לעומת זאת, הוא הוזמן ב-1937 לתכנן בית דירות של שמונה-עשרה יחידות דיור בעבור קרן הפנסיה של עורכי הדין בפֵּץ'. זוהי עבודת הבנייה הגדולה ביותר שלו בהונגריה. בית הדירות נבנה בצומת של שני רחובות סואנים. החזית הפינתית של הבית, בן שלוש הקומות, הובלטה על ידי משטחים שקועים. בחזית זו הוקמו הכניסה, חנויות קטנות ומרפסות פינתיות. בשלב מאוחר יותר, כשבנו קומה נוספת, נשמרו הפרופורציות המקוריות של הבניין.
מחמת המצב הפוליטי בהונגריה שהוחמר יותר ויותר, נמלט פוֹרבָּט באוגוסט 1938 לשוודיה. עד 1942 הוא פעל בלוּנד בתור אדריכל מתכנן במשרד מהנדס העיר, ובתפקידו זה תכנן את תכנית הבנייה של העיר ואת השינויים שיתבצעו בה בעתיד, וכן תכנן את תכנית הבנייה של בוֹרימֶשטַרגוֹרדֶן.
ב-1942 הזמין האדריכל הארי אֶגלר את פוֹרבָּט לעבוד במשרדו בשטוקהולם. עבודת התכנון הראשונה שלו הייתה תכנית שלבי בנייתה של שֶוודֶה בעתיד. כמו כן עבד פוֹרבָּט על שינוי תכנית הבנייה המפורטת של האי רֶימֶרשהוֹלמֶה השוכן בשטוקהולם.
למן 1944, כשקיבל אזרחות שוודית, עבד פוֹרבָּט בתור שותף במשרדו של אגלר ועסק בתכנון שלבי בנייתן של ערים בגודל בינוני. לאחר שנת 1945 פעל פוֹרבָּט בתור מזכיר של סיא"ם השוודי.
אלפרד פוֹרבָּט, בנייה מחדש או רענון, ביגמֶשטָרֶן, 1945
"הבנייה מחדש בלונדון מצביעה על כך שמטרופולין שנפגע פגיעה חלקית בלבד יוכל להתחדש בדרך של הקמת קהילות קטנות יותר המאורגנות כראוי מן הבחינה החברתית. היחס בין בנייה מחדש לרענון תלוי בהיקף החורבן. ברם, לנו, בוני הערים, אסור להיכנע לתורות התעתועים של ההדיוטות ולדרישות של צורך השעה. הסיכוי לחדש את ערינו, שנוצר במחיר של דם רב וסבל רב, לא יישנה עוד. אנחנו רוצים ערים חדשות, שבהן יזכו התושבים, כחלק מן הקהילה, לחיי חברה ולחיים פרטיים עשירים, ימצאו פתרונות פשוטים וטבעיים לבעיותיהם וישמחו לחיות בערים אלו. להטות שכם להקמתן של קהילות שכאלה ולהבטיח שישררו בהן התנאים הטובים ביותר מן הבחינה החברתית – זוהי משימתה הראשונה במעלה של הבנייה מחדש."
בשנים 1946–1947 הכין פוֹרבָּט, בשותפות עם אֶגלר, את תכנית המרכז של בַּנדהאגֶן – אחד מפרוורי שטוקהולם. אחר כך הוא תכנן את בית המגורים בן אחת-עשרה הקומות במרכז זה, שבו היו גם חנויות וסניף דואר. זו הייתה היצירה האחרונה שלו שיצאה אל הפועל. לאחר מכן עסק פוֹרבָּט אך ורק בתכנון ערים.
בצד עבודתו כמתכנן וכמבצע, ראוי לציון פועלו החשוב בתחום התיאורטי והחינוכי. הוא זכה למעמד של בר-סמכא בינלאומי בכל מה שקשור בפיתוח ובתכנון ערים. את עזבונו האדריכלי ואת אוסף המטבעות שלו הוריש פוֹרבָּט ללאום השוודי.
אֵוָה לַמפֶּל
תרגמה מהונגרית: עליזה מֶרמֶלשטיין