עליית המהנדסים

מתוך מצבה הקשה של הציונות, התנכלות השלטונות וגלי האנטישמיות שהפכה ממסדית, התקבלה החלטה בקרב צעירים ציונים על עלייה והתיישבות בארץ-ישראל. במידה רבה הייתה זו ציונות מעשית של רצון לעלות ולבנות את הארץ, אם כי העלייה יצאה לפועל לאחר פרסום הצהרת בלפור בתאריך 2 בנובמבר 1917, שמשמעותה הייתה הסכמת מעצמה עולמית להכיר בזכותו של העם היהודי להתיישב בארץ-ישראל. מעמדה של בריטניה בארץ-ישראל נתן משנה תוקף להצהרה. בעת ההצהרה היא הייתה נתונה במלחמה על השליטה בארץ, כחודש לפני הקמת הממשל הצבאי הבריטי. לפיכך, עלייה זו יכולה להיתפס כמתיישבת גם עם עקרונות הציונות המדינית של הרצל.

העלייה עצמה הייתה מורכבת מקבוצה קטנה של צעירים, כמאה במספר, מרביתם אקדמאים, רופאים ובעיקר מהנדסים וטכנאים, חברי מכביאה ובר-כוכבא, שעלו לארץ בכמה גלים ובקבוצות קטנות, בעיקר של בודדים ולא משפחות. הקבוצה הראשונה יצאה במאי 1920. חבריה היו: יֶנֶה שלמה בּרין ,(Brünn Jenő Slomo) אחיו אימרֶה נתן בּרין ,(Brünn Imre Natan) גיסו לעתיד, המהנדס אישטוָן יעקב טֶרֶק ,(Török István Jákov) בֵּלָה איתן סיבוֹש (Szívós Béla Eitan) ומשה שטרנהֶים ,(Sternheim) גם הוא מהנדס. חנה (Anna) בּרין, אשתו לעתיד של טֶרֶק ואחותם של יֶנֶה ואימרה בּרין, הגיעה מאוחר יותר והייתה פסלת.


מאחר שבמאי 1920 עדיין לא הוקם המשרד הארצישראלי בבודפשט, התעוררה השאלה כיצד תתבצע העלייה. הפתרון נמצא על ידי שני עורכי דין מפּוֹז'וֹני (Pozsony) שפתחו מפעל לזיוף מסמכים. הם הנפיקו תעודות של אזרחי פלשתינה (א"י) ששימשו מסמכי רפּטריאציה. באמצעות מסמכים אלה נסעה הקבוצה הראשונה של המהנדסים ההונגרים ונכנסה לפלשתינה בדרך חוקית כביכול.

לאחר שנוסד בבודפשט המשרד הארצישראלי, היה אפשר לארגן עלייה לגאלית ורשמית של קבוצה נוספת. בספטמבר 1920 נפגשו ארמין בֶּרֶגי (Beregi Ármin) וניסן קאהן ,(Kahan Niszan) נציגי ההסתדרות הציונית, עם הנציב הבריטי העליון בבודפשט בעניין הסדרת הדרכונים הפלסטיניים. בדיון, שבו השתתפו גם נציג המשטרה ההונגרית ומנהיג הקהילה הניאולוגית, שימון הֶוֶשי ,(Hevesi Simon) הציגו האנגלים את דרישותיהם באשר לתנאי הנפקת האשרות, ואילו ההונגרים קבעו שהמהגרים יוכלו לצאת רק עם דרכון הונגרי תקֶף. דרישות פורמליות אלה מצד הבריטים וההונגרים היו ישימות ופתחו את השער לעלייה לגאלית. בדצמבר 1920 ארגן המשרד הארצישראלי בבודפשט את יציאת הקבוצה השנייה, שמנתה ארבעים איש וכללה בעלי מקצוע, כמה מהנדסים ושנים-עשר סטודנטים. המשרד גם צייד את העובדים בכלי עבודה.

בספרו של גילברט הרברט ,(Gilbert Herbert) העוסק בין היתר באדריכלים שפעלו בפלשתינה (א"י) בתקופת המנדט הבריטי, ברשימה של 428 אדריכלים מעשר מדינות, הונגריה אינה מוזכרת כלל. אדריכלים שעלו מהונגריה נכללו כנראה בין שמונת האדריכלים שהוא מציג ממדינות "אחרות". אולם למרות היעדר זה במחקר האמור, אין ספק שהעולים הללו מהונגריה – אדריכלים, אקדמאים, מהנדסים, טכנאים ופועלי בניין – העשירו את רמת הבנייה ואת פוטנציאל המגורים של היישוב המתהווה והטביעו את חותמם על התפתחות המדינה.

עדינה שטרן