האחים קוֹרדָה

שַנדוֹר/ אלכסנדר/ לאסלוֹ קֶלנֶר Kellner László) / Alexander / (Sándor
(פּוּסטָטוּרפַּסטוֹ, 13 בספטמבר 1893–לונדון, 23 בינואר 1956)
זוֹלטָן (Zoltán)
(טוּרקֶוֶה, 3 באפריל 1895–בוורלי הילס, ארצות הברית, 3 באוקטובר 1961)
וינצֶה/ וינסנט Vincent) / (Vince
(טוּרקֶוֶה, 22 ביוני 1897–צ'לסי, 4 בינואר 1979)


האגדה מספרת שיֶנֶה יָנוֹביץ' (Janovics Jenő) הזמין את שַנדוֹר קוֹרדָה לקוֹלוֹז'וָר (Kolozsvár) על פי המלצתו של הדרמטורג איוָן שיקלוֹשי (Siklósi Iván). בבודפשט עבד קוֹרדָה בתור עיתונאי והוציא לאור עיתונים מקצועיים בנושא הקולנוע. קוֹרדָה גם ביקר בפריז ובשנת 1914 התייצב לראשונה מאחורי המצלמה. מִשחזר לבודפשט היה לעצמאי הודות לניסיון הרחב שרכש בקוֹלוֹז'וָר ומשום שקנה מידי יָנוֹביץ' את חברת הסרטים קוֹרוִין (Corvin). כמו כן הצליח קוֹרדָה לצרף לחברת המניות שלו את מנהלהּ הצעיר של אחת החברות הגדולות לסחר בתבואה בהונגריה, וכך עלה בידו לרכוש את המגרש בזוּגלוֹ ,(Zugló) שעליו הוקמו לימים אולפני הסרטים הוּנִיָה (Hunnia).

היות שקוֹרדָה לא היה שחקן, הביטו השחקנים בצעיר הכחוש והגבוה בהרגשת עליונות כשזה התחיל לחלק להם הוראות באדיבות, בצניעות אבל בהחלטיות גמורה. הם, מצדם, צייתו – או לא צייתו. בתחילת ההסרטה של A nagymama (הסבתא) מיאנה גם לוּיזָה בּלָהָה (Blaha Lujza) להישמע להנחיותיו של הבמאי הצעיר. אבל לאחר שבחנו את הקטעים המוסרטים, פנתה הגברת בּלָהָה אל קוֹרדָה ואמרה לו: "נדמה לי, שַניִי חביבי, שאתה בכל זאת מבין בקשקוש הזה יותר ממני... זה לא נראה טוב כך... אפשר אולי לחזור על הסרטת הקטעים? אני אשחק לפי הנחייתך..."

כמו יָנוֹביץ', כן גם קוֹרדָה השתדל לשרת באמצעות סרטיו את הספרות. מלבד היצירות הקלסיות, הוא בחר לעסוק גם בעבודותיהם של מיהָאי בַּבּיץ' ,(Babits Mihály) יֶנֶה הֶלטָאִי (Heltai Jenő) ופריגֶ'ש קָרינטי ,(Karinthy Frigyes) ואת כתיבת התסריטים הפקיד בידי התסריטאים המיומנים ביותר של התקופה. ספרו של מוֹר יוֹקָאִי (Jókai Mór), Az aranyember (איש הזהב) הוסרט ב-1918 בחברת הסרטים קוֹרוִין. את התסריט כתב לאסלוֹ וַידָה (Vajda László).


אף כי השתדל להתרחק מן הפוליטיקה, נבחר קוֹרדָה ב-1919, בתקופת הרפובליקה הסובייטית, לחבר הדירקטוריון של אולפני הקולנוע. בפעולת גמול על מעשה זה נעצר קוֹרדָה בנובמבר 1919, ורק הודות להתערבותם של יֶנֶה הֶלטָאִי, נַנדוֹר קוֹרצ'מָרוֹש (Korcsmáros Nándor) ואחרים עלה בידו להשתחרר. אות האזהרה פעל את פעולתו, וגם קוֹרדָה נמלט מהונגריה.


תחילה חי קוֹרדָה בווינה, ושם מצא תעסוקה בחברת סאשה פילם (Sascha Film). ב-1923 הוא כבר היה בברלין; כאן הוא ייסד את חברת הסרטים אלכסנדר קוֹרדָה פילם קומפני
(Alexander Korda Film Company). הוא ביקר בהוליווד, בצרפת וגם באנגליה. ב-1932 השתקע קוֹרדָה בלונדון, וכאן הקים בשיתוף עם ליאופּולד סוּטרוֹ (Leopold Sutro) את חברת לונדון פילמס (London Films) ומונה לעמוד בראש אולפני דנהם (Denham). קוֹרדָה הבין שהקולנוע תופס מחצית מתחום הבידור ברחבי העולם, ולכן ביקש שגם אנגליה תיקח חלק בתעשיית הסרטים האירופית ההולכת ופורחת. לא זו בלבד שיצירותיו של קוֹרדָה הניבו רווחים כספיים, אלא שהוא זכה גם בהישגים אלמותיים בקידום אמנות הקולנוע של הממלכה הבריטית. הוא הגשים על הבד את החלומות המתוארים בספרים מאוירים גדושים מאורעות, ויצירותיו אלו נוצרו אגב הינתקות מוחלטת מן ההשקפות ההיסטוריות השמרניות של הבריטים. לא זו בלבד שהוא הציג באור אירוני את חייהן הפרטיים של דמויות היסטוריות נעלות, הוא גם ידע להסב נושאים אמריקניים אופייניים ליצירות אירופיות. הוא גילה שחקנים ובמאים צעירים מוכשרים. אין ספק שפועלו כמפיק הטביע את חותמו על התקופה כולה.


בזכות המלצת ידידו, וינסטון צ'רצ'יל, זכה קוֹרדָה בתואר אבירות בעבור שירותו למען הקולנוע הבריטי. השמועה אומרת שהוא קיבל פרס זה גם בעבור פעילותו האנטי-נאצית החשאית, וכן על שעזר לשכנע את האמריקנים להצטרף למלחמה בנאצים.

בשני העשורים שלאחר הצלחת הסרט חייו הפרטיים של הנרי ה - VIII
(1933) התיישב קוֹרדָה לעתים נדירות בלבד בכס הבמאי. אמנם הוא ביים את הסרטים חייו הפרטיים של דון ז'ואן (1934), רמברנדט (1936), לידי המילטון (1941) והבעל האידיאלי (1947), אבל שמונים הסרטים האחרים שהוקרנו לקהל עד יום מותו בשם המותג של חברת הסרטים שלו, כבר נוצרו בידי אחרים.


שַנדוֹר קוֹרדָה צירף בהצלחה את אחיו לתעשיית הסרטים. זוֹלטָן קוֹרדָה חסה בראשית דרכו בצלו של אחיו. ב-1918 ביים זוֹלטָן, יחד עם מיקלוֹש מ' פַּסטוֹרי ,(Pásztory M. Miklós) את סרט הבכורה שלו Károly bakák (חיילי קָרוֹי). ב-1920 השתקע זוֹלטָן קוֹרדָה בווינה והשתלב בתוך עולם הסרטים התוסס שבה בתור צלם קולנוע ותסריטאי. בזכות כישרונו והתמדתו הוא זכה להערכה רבה, וחברת UFA העניקה לו חוזה בתור במאי. בראשית שנות השלושים חי זוֹלטָן ופעל באנגליה, ובשנת 1932 החל לעבוד בחברת לונדון פילמס. עיקר עניינו היה בסיפורי הרפתקאות, והוא הנציח בסרטיו אנשים ונופים רחוקים. בין היתר, ריתקו אותו מעשיותיו של רדיארד קיפלינג, שאת עיבודיהן לקולנוע ביים (נער הפילים, 1937; התוף, 1938; ארבע נוצות, 1938). מ-1940 עד 1949 חי זוֹלטָן בהוליווד, אבל שם לא נחשב לבמאי מן השורה הראשונה. עם זאת, סרטו ספר הג'ונגל (1942) הקנה לו מקום של כבוד בתולדות הקולנוע. מלבד עיסוקו בתור צלם, תסריטאי ובמאי קולנוע, נחל זוֹלטָן קוֹרדָה הצלחה גם בתור מפיק. ב-1950 חזר קוֹרדָה ללונדון, ולאחר מכן שב לארצות הברית. בשנותיו האחרונות לא היה קוֹרדָה פעיל בייצור סרטים.

עם אחיו הצעיר יותר, וינצֶה, קשר שַנדוֹר קוֹרדָה קשרי עבודה הדוקים. וינצֶה למד במכללה לאמנויות, ומטרתו הייתה להיות צייר. במושבת האמנים בקֶצ'קֶמֵט ,(Kecskemét) ששם שימש בתור תלמידו של בֵּלָה איוָניִי-גרינוָלד ,(Iványi-Grünwald Béla) ניבאו לו עתיד מזהיר. וינצֶה קוֹרדָה המשיך את לימודיו אצל רבי אמנים בווינה, בפירנצה, בנאג'בַּניָה (Nagybánya) ובפריז – אך מתוך נאמנות למורשת המשפחה קשר את גורלו עם עולם הקולנוע. הוא נענה להזמנת אחיו ובא לאנגליה, ושם נסק היישר לשורה הראשונה. תודות לסטנדרדים הגבוהים שלו, לידע הטכני הווירטואוזי ולרעיונותיו החזותיים המקוריים התמנה וינצֶה ב-1939 למנהל האמנותי של חברת לונדון פילמס. מ-1946 עד 1959 עבד וינצֶה קוֹרדָה עם חברת הסרטים בריטיש לָיון פילמס (British Lion Films). תפאורותיו הן בבחינת ציורים שהופחו בהם חיים. הוא ידע לשחזר בדיוק משכנע את אווירתן של תקופות העבר, וגם תפאורותיו לסרטי הרפתקאות אקזוטיות, לדרמות ולקומדיות בעלות מסר חברתי הוכנו בנאמנות רבה לרוח הסרט. עיצוביו המפורסמים ביותר הוכנו בעבור סרטיהם של אחיו (חייו הפרטיים של הנרי ה - VIII, ארבע נוצות, ספר הג'ונגל, הבעל האידיאלי), אבל הוא לקח חלק גם בסרטיהם של פאול צינר (Paul Czinner) (קטרינה הגדולה – הצרינה, 1934), ארנסט לוביטש (Ernst Lubitsch) (להיות או לא להיות, 1942) ולאסלוֹ בֶּנֶדֶק (Benedek László) (רגע של סכנה – מלגה, 1954).


הקריירה האמנותית לא הייתה הדבר היחיד שאפיין את שַנדוֹר קוֹרדָה, הוא התאפיין במצוינות גם בתחום האנושי. אם כי היה אנגלי יותר מן האנגלים, הוסיף שַנדוֹר קוֹרדָה להיות נאמן להונגריותו, והוא הקיף את עצמו בהונגרים. כך, למשל, שימש אישטוָן פָּלוֹש (Pallós István) במשך זמן רב בתפקיד היועץ המסחרי של חברת הסרטים של קוֹרדָה. פָּלוֹש, שהתחיל את דרכו כעיתונאי, הרים תרומה חשובה לשגשוגה של החברה ולתפעולה המוצלח.


טָמָש גַידוֹ
תרגמה מהונגרית: עליזה מֶרמֶלשטיין