מַרטוֹן מוּנקָצ'י עלה מן המעמקים ונסק לגבהים מסחררים – ואז בערוב ימיו שב וצנח לתהום הנשייה והעוני – אף על פי שלא היה ראוי לגורל שכזה. כבנה של משפחת מֶרמֶלשטיין הענייה מטרנסילבניה, הרגיש מן הסתם מרק המוכשר, המבריק והנועז, שלמד את מלאכת הצבעות, קורת רוח רבה בבואו לביקור בהונגריה בשנות השלושים ובראותו את מדורי הרכילות שם מדווחים בהתפעלות מהולה בקנאה על מָרצי [מַרטוֹן] מוּנקָצ'י, האמריקני העשיר והבזבזן הגומע את המרחקים במכונית ספורט לבנה.
כבר בשנות העשרה שלו עבד מוּנקָצ'י ככתב ספורט בעיתונים וגם כתב שירים. הצורך והסקרנות המריצו-דחפו אותו קדימה, וכבר מגיל שש-עשרה עמד על רגליו כעצמאי. כמעט היה מובן מאליו שעליו להתנסות גם במקצוע שנעשה אפנתי יותר ויותר – הלוא הוא הצילום. מאחר שהעבודה באטליֶה לא הייתה לרוחו, הוא למד את רזי הכתבה המצולמת (פוטו-רפורטז'ה) בראשית שנות העשרים אצל צלמי כתב העת הפופולרי
Színházi Élet. מוריו היו אנגֶ'לוֹ
,(Angelo) יָנוֹש גֶ'נֶש
(Gyenes János Juan) ולאסלוֹ וילינגֶר
,(Willinger László) וכעבור זמן קצר הוא כבר צילם בסגנון סוציוגרפי רגיש.
מַרטוֹן מוּנקָצ'י, 1925
"[...] לראות באלפית של דקה את מה שאנשים אדישים העוברים לידו אינם רואים – זוהי תורת הכתבה המצולמת. ואת מה שראינו באלפית הדקה הזאת לצלם באלפית הדקה שבאה אחריה – זהו הצד המעשי של תורת הכתבה המצולמת."
הוא נודע בתצלומי הספורט החדשניים שלו: במקום תמונות נייחות שהיו מסממני התקופה, פורסמו תצלומים דינמיים וּוירטואוזיים בעיתונים
(
Délibáb ,
Pesti Napló ,
Az Est); כמו כן פורסמו כתבות מצולמות בסגנונו המיוחד במוסף המאויר של
Pesti Napló.
הוא היה זריז, נועז, שנון, בעל השקפות חדשניות וסוס עבודה. לא מקרה הוא שלמן סוף שנות העשרים הוא הועסק גם בעיתונים הגרמניים המובחרים ביותר. סגנונו הלך והתגבש: זוויות צילום מרתקות, קומפוזיציות מהממות ותנופת מונקצ'י
,(Munkacsi movement) שנעשתה במשך הזמן לשם דבר. בסיכומו של דבר, נעשתה תנופת מוּנקָצ'י לסימן ההיכר של הצילום הלכה למעשה.
כבר בראשית שנות השלושים היה מוּנקָצ'י כוכב הכתבים. הוא יצא למסעות רבים והשתכר ממון רב.
דֶזֶ'ה קֵר (Keér Dezső) ולאסלוֹ פָּלַשטי ,(Palásti László)
Fény és árnyék (אור וצל), 1963
"גאוות התעשייה האווירית הגרמנית [...] הייתה מוכנה: ספינת האוויר הענקית ששמה Graf Zeppelin. כל העיתונים העולמיים נאבקו להשיג כרטיס טיסה למסעה הראשון של הספינה סביב כדור הארץ, אך רק כמאית מהם השיגו אותו. אנשי [בית ההוצאה] Ullstein Verlag שלחו את מַרטוֹן מוּנקָצ'י והתעלמו מעמיתיו הגרמנים. מדוע? זו הייתה תשובתם הקצרה של אנשי בית ההוצאה: כי ממנו אנו מצפים לתצלומים הטובים ביותר."
ב-1931 ביקר מוּנקָצ'י גם בירושלים, ותמונת הכותל המערבי שצילם התנוססה על שער המוסף המאויר של היומון
Pesti Napló.
ב-1934 הוזמן מוּנקָצ'י לארצות הברית. עורכת כתב העת המאויר
Harper's Bazaar, כרמל סנוֹ
(Carmel Snow), ביקשה שיצלם צילומי אפנה. מוּנקָצ'י חולל מהפכה גם בז'אנר הזה: במקום התנוחות הקפואות שצולמו באטליֶה הוא הוציא את הדוגמניות אל מחוץ לאטליֶה וצילם אותן בתנועה.
כרמל סנוֹ – מֵי לוּאיז אַסוֶל (Carmel Snow – May Louise Aswell),
The World of Carmel Snow (עולמה של כרמל סנוֹ), 1962
"מוּנקָצ'י לא ידע מילה באנגלית, אבל ביטא את עצמו בתנועות ידיים נמרצות. [...] נראה כאילו רצה שהדוגמנית תרוץ לעברו. העמדה כזאת לא נראתה מעולם בתחום צילומי האפנה (אפילו תמונות של ספינות מפרש צולמו באטליֶה באמצעות ספינת דמה), אבל ללוסיל היה אופי משועשע והיא הסכימה לצילום שכזה. [...] ובכן, התצלום הזה עשה היסטוריה בתולדות הצילום. מוּנקָצ'י היה חלוץ צילומי האפנה תוך כדי תנועה."
מוּנקָצ'י ייסד אסכולה ועיצב את איקון האישה האמריקנית המודרנית, בעלת הגוף הספורטיבי. הוא עבד בשביל המגזינים החשובים ביותר, והכוכבים המפורסמים ביותר התייצבו לפני עדשת מצלמתו. כמו כן הוא קיבל גם הזמנות רבות לצילומי פרסומת. הוא שילב את אחיו הצעיר, מֶניהֵרט
(Menyhért) – שעשה לאחר מכן קריירה בצילום בשם מוּקי מוּנקָצ'י
(Muky Munkácsi) – כעובד מעבדה ובזה העניק לו את הדחיפה הראשונית בקריירה שלו. גם עם קאפּה טיפח מוּנקָצ'י יחסים ידידותיים. את נסיעותיו הסדירות להונגריה אפשר למקם בתקופה זו. ב-1937 הוא השתתף בתערוכה של קבוצת צלמים הונגרים מודרניים שנערכה בבודפשט.
מוּנקָצ'י ניהל אורח חיים בזבזני, וב-1943, כשלקה בלבו בפעם הראשונה, ניחתה עליו מכה זו בתקופה שבה מצבו הכלכלי לא היה שפיר. למן תקופה זו הוא מיעט בצילומים, ופעילותו בתחום הסרטים ובתחומים אחרים לא צלחה. במשך כל ימי חייו תמך מוּנקָצ'י בבני משפחתו הרבים שהיו מפוזרים על פני תבל כולה. אחיו-למחצה, טיבּוֹר מוּרָאִי
(Murray Tibor) שמו, זכה אף הוא להישגים בתחום הצילום – בתמיכתו של מַרטוֹן – ואחר כך מצא את מקומו בעולם הקולנוע והתפרסם בשם טיבּוֹר סנדס.
התקף הלב הגורלי והאחרון של מַרטוֹן מוּנקָצ'י פקד אותו כשכבר היה עני ונשכח מלב. לאחר מותו גילו אותו מחדש – קודם ברחבי העולם ורק באיחור רב בהונגריה, אם כי הוא היה מורה דרכם הרוחני של רבים וגדולים, כגון אַנרי-קרטיה בּרֶסון, אדוארד שטייכן, אנסל אדמס או ריצ'רד אָוֶודון. בתו ג'ואן ואחיו מוּקי עשו רבות למען הנצחת זכרו. ב-1995 ייסד איגוד צלמי העיתונות ההונגרים את פרס מַרטוֹן מוּנקָצ'י, המוענק בכל שנה בידי חבר שופטים בתחרות צלמי העיתונות בהונגריה.
קלרה סַרקָה
תרגמה מהונגרית: עליזה מֶרמֶלשטיין