אנדרה קֶרטֵס נולד למשפחה בורגנית בבודפשט והיה האמצעי בשלושה אחים (אימרֶה הבכור ויֶנֶה הצעיר). אביו הלך לעולמו כשאַנדוֹר היה בן חמש-עשרה, ואמו ואביו החורג לא ראו בעין יפה את שאיפותיו האמנותיות.
קֶרטֵס, כפי שהוא עצמו סיפר, הוקסם מעולם התמונות עוד בילדותו,וחופשות הקיץ שנהג לבלות אצל קרוביו בסיגֶטבֶּצֶ'ה
(Szigetbecse) השפיעו מאוד על התפיסה החזותית שלו. קֶרטֵס התחיל לצלם עוד בשנות העשרֵה שלו.
קָרוֹי קינצֶ'ש ומַגדוֹלנָה קוֹלטָה (Kincses Károly – Kolta Magdolna),
Hazai anyag, Fotónapló, André Kertész és a magyarok
(תוצרת הארץ, יומן מצולם, אנדרה קֶרטֵס וההונגרים), 2005
"באמצע הכיכר עמד פנס יחיד שסיפק את התאורה. ידעתי שאם אפתח את הצמצם, יהיה הרקע של התמונה חשוך. לכן הגדלתי את זמן החשיפה. צילמתי שלוש תמונות שונות. אחת בחשיפה של שש דקות; השנייה – שמונה דקות; והאחרונה – עשר דקות. החלטתי למצוא את הפתרון באחת מן השלוש. אשתמש בטובה ביותר. שוב איני זוכר באיזו תמונה מדובר, אבל רואים את כל הפרטים ברקע... ואחי הקטן עמד שם בלא ניע, כביכול בתנועה של הליכה. שש דקות, שמונה דקות, עשר דקות. והדבר עלה יפה. נו טוב, הוא היה ספורטאי מצטיין, ברור שלא הייתה לו בעיה."
קריסטינה פָּשוּט (Passuth Krisztina), Beszélgetés André Kertésszel (שיחה עם אנדרה קֶרטֵס), 1982
"[...] שמעתי מהרחוב נגינה בכינור נפלאה ממש. יצאתי וראיתי איכר זקן, עיוור ומסכן הנודד עם בנו מכפר לכפר. נגינתו היפה נגעה מאוד ללב – על פניו הייתה ארשת של התעלות; זו לא הייתה נגינה גרֵדא אלא נגינה שבאה מעומק הנשמה. המצלמה הייתה בידי, ומיד צילמתי אותו. כל זה התרחש בפחות מדקה; לא שבתי לראותו עוד."
לאחר שהתנדב בראשית מלחמת העולם הראשונה לצבא המונרכיה האוסטרו–הונגרית, הוסיף קֶרטֵס לצלם באופן סדיר. בעת שהחלים מפציעה הוא שהה באֶסטֶרגוֹם
(Esztergom) ושם צילם תמונות הנחשבות אבני דרך חשובות במפעל חייו. תפיסתו החזותית המיוחדת ורוח החדשנות שלו נתגלו כבר בראשית דרכו.
קָרוֹי קינצֶ'ש ומַגדוֹלנָה קוֹלטָה,
Hazai anyag, Fotónapló, André Kertész és a magyarok
(תוצרת הארץ, יומן מצולם, אנדרה קֶרטֵס וההונגרים), 2005
"לאחר פציעתי שהיתי כתשעה חודשים בבית חולים. יום-יום הלכנו לשחות בברֵכה ובאחת הפעמים הבחנתי בצלליות המעוותות המשתקפות בתוך המים. כשצילמתי אותן, אמרו חברי לנשק שאני משוגע! בשביל מה אתה מצלם את זה? – שאלו. עניתי להם: מדוע, לצלם רק את הבנות? גם דבר כזה קיים במציאות. כך צילמתי את התמונות המעוותות הראשונות ב-1917, ואחריהן עוד רבות ושונות, בעיקר צילומי העירום ב-1933."
ואולם בגלל הלחץ שהפעילה עליו משפחתו במשך שנים רבות, עבד קֶרטֵס בתור פקיד מהוגן והצילום היה רק עיסוק צדדי שלו. מראשית שנות העשרים החלו עיתונים אחדים לפרסם את צילומיו.
Kertész Kertészről (קֶרטֵס על אודות קֶרטֵס), 1986
"כשנסתיימה המלחמה נאלצתי לחפש לי פרנסה. עבדתי כפקיד בבורסה של בודפשט, אבל כל מה שעניין אותי היה הצילום ושאיפתי היחידה הייתה לנסוע לפריז, שכן בשביל בני הדור שלי הייתה פריז צומת של העולם האמנותי. ב-1917 שלחתי שני תצלומים לתחרות של חובבים בבודפשט. שניהם התקבלו. ב-1923 שלחתי ארבע תמונות לתערוכת חובבי צילום אחרת בבודפשט, ולהפתעתי הרבה רצה חבר השופטים להעניק לי מדליית כסף. אבל הם ביקשו ממני להכין העתק שטופל בשמן ברוֹם – תהליך שהיה אפנתי באותם ימים והסב את התצלום לדמוי רישום. סירבתי לבקשה זו, כי בעיני הצילום הוא יצירת אמנות. בשל כך הם נתנו לי רק תעודת ציון לשבח. לא התחרטתי. ידעתי תמיד שפוטוגרפיה יכולה להיות רק פוטוגרפיה ואינה יכולה לשמש חיקוי של ציור."
הוא חש שחייו בבודפשט מעיקים עליו מסיבות שונות, וכשבא לפריז ב-1925, ובאמתחתו סכום שחסך במשך שנה, מצא את מקומו חיש מהר בעולם האמנות.
אנדרה קֶרטֵס (André Kertész)
"אכן היגרתי. ב-25 באוגוסט או בספטמבר נסעתי לפריז. קיומי היה מובטח, היה לי קצת כסף. ובתוך שנה וחצי הייתה לי גם תערוכה, שבימים ההם נחשבה להישג גדול מאוד. [...] לא עשיתי שום דבר אחר, רק המשכתי את מה שכבר התחלתי בבית. שוטטתי וצילמתי את מה שנראה לי. ב - Café du Dome ראו זאת אמנים ואנשי ספרות וחיש מהר קיבלו אותי לחוגם. התחילה התעניינות אינטנסיבית [...]. קשה לתאר איך התקבלתי בפריז, זה פשוט לא ייאמן!"
קֶרטֵס, ששוב לא היה נער מתבגר אלא גבר בן שלושים ואחת, זכה להכרה בתוך פרק זמן קצר יחסית, ועם חוג ידידיו נמנו דמויות בולטות במושבת האמנים, הן ממוצא הונגרי והן מארצות אחרות. נוֹאֵמי פֶרֶנצי
,(Ferenczy Noémi) יוֹזֶ'ף צָ'קי
,(Csáky József) לָיוֹש טיהַניִי
,(Tihanyi Lajos) אילקָה רֵוָאִי
,(Révai Ilka) לאסלוֹ מוֹהוֹלי-נאג'
(Moholy-Nagy László) היו לשותפיו. ב-1927 פתח קֶרטֵס תערוכה ראשונה – בשיתוף עם הציירת אידָה טָל
(Thal Ida). עם הנואמים בטקס הפתיחה של הגלריה נמנו גם אָטילָה יוֹזֶ'ף
(József Attila) ופֶרֶנץ הוֹנט
(Hont Ferenc). קֶרטֵס, ועמו גֶ'רג' בֶּלֶני
,(Bölöni György) חקרו והנציחו את כל התחנות שעבר אֶנדרֶה אָדי
(Ady Endre) בתקופת שהותו בפריז. לא עבר זמן רב וקֶרטֵס קשר קשרי ידידות עם פיקאסו, מונדריאן ושגאל, ובין היתר גם עם במאי הסרטים אייזנשטיין. הוא עזר לבּרָשָאִי
(Brassaï) ולקאפּה בקידום הקריירה שלהם ובמשך פרק זמן עבד גם עם שטֶפָן לוֹרָנט
(Stefan Lorant).
נישואיו לרוֹז'י קלֶין
(Klein Rózsi) – שלימים נודעה בתור אמנית הצילום רוז'י אנדרה – לא עלו יפה, ואף כי אין תיעוד מדויק אם התגרשו רשמית או לאו, חזר קֶרטֵס ב-1931 אל אהובת נעוריו בהונגריה, אֶרזֵ'בֶּט שָלי
(Saly Erzsébet). הקשר ביניהם הוסיף להיות הרמוני ואוהב עד למותה של אֶרזֵ'בֶּט ב-1977.
כבר בראשית שנות השלושים צילם קֶרטֵס במצלמת לייקה, ועמיתיו למקצוע, שהתפעלו ממנו, ניסו להעתיק את דרך יצירתו העצמאית, המוכרת בעיקר בתור דרך של תיעוד אמנותי. קֶרטֵס, כמו אישים דגולים אחרים, אינו ניתן לסיווג חד-משמעי – לא בתור כתב-צלם מובהק ולא בתור אמן במובנהּ המסורתי של ההגדרה. ואולי זו הייתה הסיבה שהתקשה להתאקלם בארצות הברית.
ב-1936 נסע קֶרטֵס לניו יורק, שכן אחד מאנשי סוכנות הצילומים
Keystone – שהייתה בבעלותו של שַנדוֹר גָרָאִי
(Garai Sándor) ההונגרי – פיתה בשפע של הבטחות את קֶרטֵס חסר המנוחה בשל איומי הפשיזם, להפליג אל מעבר לים. ההבטחות נשארו ברובן בגדר עורבא פרח, והצלם, שבאותה העת כבר היה בשנות הארבעים לחייו, לא מצא את מקומו בעולם החדש. אט-אט הועם גם זוהרו כאמן. הוא אמנם קיבל הזמנות עבודה, אבל ביטחונו הכלכלי היה תלוי בעיקר בהצלחתה של אשתו בתחום עסקי הקוסמטיקה.
קֶרטֵס ביקר בהונגריה באופן סדיר – בפעם הראשונה ב-1948 – אבל במשך זמן רב לא ידעו שם שמדובר, ככל הנראה, באחד מגדולי האמנים בתחום הצילום בקנה מידה עולמי. בשנות השישים התחיל המצב להשתפר: הוא הוזמן לביאנלה בוונציה, ובניו יורק ארגן לו ג'ון סרקובסקי תערוכת מפעל חיים. הוא זכה להערכה מחודשת בעולם. למן אותה העת הוא החל להרבות בנסיעות והיה אדון לעצמו בכל מה שקשור בבחירת נושאי הצילום – ושוב לא קיבל עוד הזמנות. גם בהונגריה הכירו יותר ויותר באמן הצילום ההונגרי בעל המוניטין הבין-לאומי, וב-1971 נערכה תערוכת יחיד של עבודותיו תחת קורת הגג של הגלריה הלאומית ההונגרית. במהלך ביקורו ב-1984 נולדה התכנית של הקמת בית קֶרטֵס בסיגֶטבֶּצֶ'ה, ובהזדמנות זו הוא העניק תצלומים מקוריים רבים וכן חפצים להעשרת הבית.
לפי תיאורו המאפיין של בּרָשָאִי, היה קֶרטֵס יוצר תמונות גאוני, והקומפוזיציות של תצלומיו נעשו מתוך מודעות קפדנית, כשאין הוא משנה כהוא-זה את המציאות (במרכיביה). קֶרטֵס עצמו טען שדבר אינו יכול לעלות על האסתטיקה של הטבע ועל מראותיו.
קֶרטֵס נפטר בניו יורק ב-1985 ושמו מוזכר עד היום בתור אחד הגדולים בתחומו.
קלרה סַרקָה
תרגמה מהונגרית: עליזה מֶרמֶלשטיין