חיי המוזיקה בארץ-ישראל

ערב מלחמת העולם הראשונה התרכז היישוב היהודי בארץ-ישראל, שהייתה בשליטת האימפריה העות'מאנית, בערים מקודשות אחדות (ירושלים, חברון, טבריה וצפת) ומנה פחות מרבבה. קבוצות מהגרים מצומצמות הגיעו בשלהי המאה התשע-עשרה – מתימן, ממניעים דתיים, ומרוסיה, ממניעים לאומיים.

ב-1907 התיישב בירושלים החזן אברהם צבי אידלסון והתמסר למחקר אתנומוזיקולוגי שתכליתו הייתה למפות את מסורות הקודש של עדות ישראל השונות כדי ללמוד על המוזיקה ששימשה בבית המקדש.
ב-1914 פרסם את הכרך הראשון של אוצר נגינות ישראל
(Thesaurus of Hebrew Oriental Melodies). העיר תל אביב נוסדה
ב-1910, ועוד באותה שנה הוקם בה בית ספר למוזיקה, שהפך לימים לקונסרבטוריון.


בעקבות מלחמת העולם הראשונה הושבתה הפעילות המוזיקלית בקרב הקהילה היהודית בארץ-ישראל. עם התבססותו של שלטון המנדט הבריטי התחדשו גלי ההגירה של יהודים וגם חיי המוזיקה התחדשו: בשנים 1923–1927 פעלה בתל אביב אופרה מיסודו של המנצח מרק מרדכי גולינקין. המלחין יואל אנגל התיישב בתל אביב ב-1924 וניהל ממנה את פעילותו. מסגרות שונות של מוזיקה קאמרית הוקמו בירושלים – ביוזמת הצ'לנית תלמה ילין – ובתל אביב, ובמסגרתן נוגנו בעיקר יצירות מן המסורת הקלאסית-רומנטית האירופית. בקיבוצים ובמושבות פעלו מקהלות פועלים, התארגנו קורסים למנצחי מקהלות, והרצאות פופולריות על מוזיקה התקיימו ביישובים השונים. היצירה המוזיקלית התמקדה בפיתוחם של שירי עם. בשלהי שנות העשרים נפגעו ניצני פעילות אלה באופן ניכר בגלל הקשיים הכלכליים וההידרדרות ביחסי ערבים ויהודים.

עלייתם של הנאצים בגרמניה בתחילת שנות השלושים חוללה גל הגירה גדול. בתוך שנים אחדות גדל היישוב היהודי בארץ-ישראל יותר מפי שניים, ובאמצע העשור כבר מנה כ-450,000 איש. למוזיקאים המקצועיים ולחובבי המוזיקה בקרב העולים נודעה השפעה מכרעת על התעצבותם של חיי המוזיקה. ב-1933 הקים אמיל האוזר ,(Hauser Emil) שהיה לפני כן הכנר הראשון ברביעיית בודפשט, את הקונסרבטוריון הארצישראלי בירושלים.


ב-1936 ייסד המנדט הבריטי שירות שידור מקומי (Palestine Broadcasting Service). מחלקת המוזיקה שידרה תחילה קונצרטים בשידור חי שנערכו באולפניה. עד מהרה הוקמה תזמורת הרדיו והיא התמקדה בביצוע יצירות מאת מלחינים יהודים ויצירות חדשות מאת מלחינים תושבי הארץ.

בסוף אותה שנה החלה לפעול בתל אביב התזמורת הארצישראלית מיסודו של ברוניסלב הוברמן. שורותיה מלאו מוזיקאים עולים שאיבדו את משרותיהם בתזמורות שונות במרכז אירופה. נגנים מהתזמורת התאגדו בהרכבים קאמריים שונים, ובהם רביעיית כלי הקשת הארצישראלית. הפעילות המוזיקלית רחשה.


בארץ-ישראל פעלו החל בשנות השלושים עשרות אחדות של מלחינים, שרכשו את השכלתם במקומות שונים באירופה. הבולטים שבהם היו אריך ולטר שטרנברג, פאול בן-חיים, שטפן ווֹלפֶּה, מרק לַברי ויוסף טל, שלמדו בגרמניה, וורדינה שלונסקי, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ', מנחם אבידום ומרדכי סתר, שהשתלמו בפריז. סגנונות היצירה שלהם היו שונים מאוד זה מזה.


ב-1936 נוסדה אקו"ם – אגודת הקומפוזיטורים, המחברים והמוציאים לאור, המטפלת בזכויות יוצרים. ב-1938 הוקם המרכז העולמי למוזיקה יהודית, אך פעילותו נמשכה כשנה בלבד. ב-1944 הוקמה האקדמיה למוזיקה בתל אביב. ב-1948 ייסדה הזמרת אדיס דה פיליפ את האופרה הישראלית בתל אביב.

במהלך שנות הארבעים חוברו כמה יצירות שנכנסו מאז לקנון של המוזיקה הישראלית, ובהן סימפוניה מס' 1 מאת בן-חיים, קנטטה לשבת מאת סתר, קונצ'רטו לאבוב וסוויטה שמית מאת בוסקוביץ' והאופרה דן השומר מאת מרק לַברי.


יובל שקד