אילונה פֶהֵר

אילונה פֶהֵר למדה נגינה בכינור אצל יוזף בלוך ,(Joseph Bloch) יוזף שמילוביץ' (Josef Smilovitch) ואימרֶה פּוֹגָני (Pogány Imre) ואחר כך באקדמיה למוזיקה בבודפשט, אצל יֶנֶה הוּבָּאִי (Hubay Jenő). בעקבות סיום לימודיה הופיעה בהונגריה ומחוצה לה, בין היתר עם תזמורת הקונצרטחבאו (אמסטרדם), בניצוחו של וילֶם מֶנגֶלברג.


ב-1942 נשלחו פֶהֵר ולילי בתה למחנה ריכוז. ב-1944 הצליחו השתיים להימלט וחברו לקבוצת פרטיזנים. עם תום המלחמה התברר לה שכל משפחתה נספתה. אחרי המלחמה התיישבה בצ'כוסלובקיה ושבה להופיע, אולם פעילותה הוגבלה לבימות מזרח אירופה, בגוש הסובייטי. ב-1949 היגרה לישראל עם בעלה ובתה והתיישבה בחולון. כינור היה הפריט היחיד שהצליחה להביא עמה. הקונצרט הראשון שלה בישראל נערך בבית קולנוע ישן בצפת, לפני חיילים. המפגש עם חיי המוזיקה בישראל גרם לה לתחושות ייאוש. כעבור זמן מה החליטה, בעצתו של בונה הכינורות משה ויינשטיין, עקב תחושותיה הקשות ומצוקה כלכלית, לחדול מנגינה ולהתמסר להוראת כינור.


כמורה הייתה מאחרוני נציגיה של מורשת הכנרות של מרכז אירופה, שנציגיה הבולטים היו יוֹזֶ'ף יוזף יואכים (Joachim József Joseph) ויֶנֶה הוּבָּאִי. שמה הלך לפניה כמורה כריזמטית, מחוננת, קפדנית ורבת השראה, אנושית, מסורה לתלמידיה ומלאת חוש הומור. במשך שנות פעילותה כפדגוגית נמנו עם תלמידיה רבים שנעשו במרוצת הזמן לנגנים מצטיינים וידועים, בהם שמואל אשכנזי, פנחס צוקרמן, שלמה מינץ, חגי שחם, רון אפרת ויהונתן בֶּריק, וכן יואל לוי, לימים מנצחה של תזמורת אטלנטה.


פֶהֵר נהגה להיפגש באופן סדיר עם בונה הכינורות משה ויינשטיין ולדווח לו על התקדמותם של תלמידיה השונים. הוא מצדו המליץ לה אילו נגנים צעירים מוכשרים לקבל כתלמידיה.

אילונה פֶהֵר לימדה באקדמיה למוזיקה על שם רובין בתל אביב, הדריכה מדי פעם בפעם כיתות אמן ברחבי העולם ושימשה שופטת בתחרויות נגינה בכינור במינכן ובתחרות על שם לודוויג שפּוֹר בפרייבורג. היא זכתה להערכה רבה ולאותות הוקרה ופרסים שונים, בין השאר מטעם האקדמיה למוזיקה על שם פֶרֶנץ ליסט בבודפשט, מכון ויצמן למדע ועיריית חולון. רחוב בעיר מגוריה נקרא על שמה. אחדים מתלמידיה של פֶהֵר, בהם חגי שחם ואיתי שפירא הקימו לזכרה ב-2003 את קרן אילונה פֶהֵר.


יובל שקד